ויוסף אברהם רפח

המקומות כי אם איש זה מתירין את נשותיהן וכן נראה מהראיה שהביא המרדכי שם מפ' בתרא דיבמות ההוא דהוה קאמר וי ליה לפרשא זרירא דפומבדיתא דמית ואינסבה רב יוסף לדביתהו משום דידוע דליכא בעיר בזה הכינוי כ"א הוא עי"ש ולא חיישינן שמא בא איש אחד לפומבדיתא ושמו פרשא זרירא ר"ל גבור חיל ואותו הוא שנהרג וזה שהיה אצלנו הלך לו לעלמא גם לא חיישינן שמא קרא ליהודי אחר שהיה דומה לו וקראו פרשא זרירא והוא שנהרג ואידך אזל לו לעלמא לפי דכיון שבדקנו בכל עיר ולא נמצא בעיר שנקרא פרשא זרירא אלא הוא ודאי דאמרינן שהוא עצמו שנהרג ולא אחר ומינה למד המרדכי בנדון דידיה ששאלנו ליהודית אם שלחה לאחיה יו"ד ליטרין ואמרה הן אנו מתירין את אשתו ולא חיישינן שמא ראה איש אחד בדרך ומסר בידו הפקדון והוא הלך לו למקום אחר דכיון דחפשנו בכל העיר מקום יהודית וגם בניקולא ולא נפקד מהם איש כ"א זה לא חיישינן שמא לאחר מסר הפקדון והאחר מת והוא אזל לעלמא אכן בנ"ד דהגמ' אפי' חיפוש אין צריך שכיון שידוע לנו שזה היה כנוי יספיק בזה ואף בההיא דהמרדכי כיון ששאלו אותה ליהודית ואמרה שהיא שלחה אל אחיה ואותו שליח מת יספיק בזה ואין צריך חיפוש ועכ"פ למדנו מההיא מעשה דפרשא זרירא דכיון שהיה ידוע שזה כנויו אין צריך חיפוש אף בנדון דידן כיון שאמר אכ"ו טבאש וידוע שאחיו זה הוא כנויו ולא איש אחר מתירין את אשתו

והנה ההיא דפרשא זרירא הרי"ף והרא"ש העלו אותה להלכה אבל הרמב"ם ומרן כעת אגב ריהטא לא מצאתי שהביאו אותה להלכה ולא ידעתי למה דהא נפקא מינה טובא לענין דינא דנראה ממנה דאפילו לא הזכיר שמו ושם אביו כי אם שנתכנה בשם ידוע יספיק בזה ואין צריך שמו ושם אביו

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שפסק הרמב"ם באיגרות והביאו מרן בב"י סי' י"ז וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן בכפרים של עכו ובא אצל יהודי והפקיד כליו ולקח מהם קצת והלך למכור לעיר אחרת המתין היהודי שלשה ימים ולא בא אז הוליך כליו לאשתו ושאלה עליו וא"ל הלך ולא בא לימים עברו יהודים אחרים מעכו וא"ל גויה אחת להיכן אתם הולכים א"ל לכפר פ' א"ל אל תזוזו מכאן שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה מה אירע לו א"ל הוא היה מודעתנו כשהיה בעכו והיה עושה