ויוסף אברהם רפג

לא קיימא לן כוותיה נגד רב האיי ודעימיה וא"כ אפילו שנראה בעין פוסקין חולקין על דברי רב האיי בפי' אין לנו לילך אחריהם כ"ש שלא מצינו בפי' מי שיחלוק על דברי רבינו האיי והפוסקים הבאים בעזרתו. ולעד"ן דודאי אילו ראה הרב בר"מ הנז' דברי הרדב"ז הנז' לא היה כותב כדברים הללו ובודאי דבכגון זה אין המוחזק יכול לומר קי"ל ואפילו שיש עוד אחד מסייע לסברתו וכ"ש שהוא יחיד בדבר הזה כי לא נמצא בפוסקים שדברו כלל זה וכאמור לעיל ולכן נראה דאדרבה מכאן הוכחה דאין כלל זה בכל מקום שהרי מצינו לו בכאן בסי' ס"א ובסי' ע"א שהביא דברי הגאון רבי' האיי שהלכתא כמותו אפילו נגד הרמב"ם באתריה ועוד שבעל העיטור ורי"ו סברי כוותיה וגם הריטב"א ורבותיו סברי כוותיה וא"כ איך נאמר שחזר בו מרן ז"ל ופסק היפך כל הנז' אלא ודאי נראה שאין כלל זה מוסכם ולא דברו הפוסקים בכלל זה שהוא בכל מקום כל עוד שלא מצינו לפוסקים ראשונים שנחלקו בדבר ובפרט במקום שהדין הוא יוצא מדברי רב האיי גאון ז"ל שהוא רבן של כל בני הגולה שלא יעלה על לב שום פוסק לחלוק עליו ואפילו שיחלוק כל בני הגולה קבלו עליהם דבריו אפילו באתריה דהרמב"ם. עוד יש לתמוה על הבר"מ דהנה ידוע ומפורסם דמה שהסכימו לדעת מרן לפי שהוא הולך אחר הרוב ולא תפס רגל הקי"ל כמ"ש בהקדמתו לא"ח וסברא זו כתבה הרדב"ז בח"א הישנות סי' קי"ו שכתב אבל כשיחיד חולק על רבים או רבים חולקים על המרובים לא אמרה אדם מעולם שיכול לומר קי"ל דא"כ בטלת מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות דהיא אפילו לאפוקי ממונא עי"ש. וא"כ נראה דמרן אזיל בשיטת הרדב"ז כדי לקיים הכתוב וא"כ לפ"ז אין הפרש בין מ"ש בתשו' ובין מ"ש בש"ע שבכולן הולך אחר הרוב ולא עוד אלא לפקד"ן דאפי' בדין שלא הזכירו מרן והוא במחלוקת בין הפוסקים יש לנו לילך אחר הרוב ולא מצי לומר קי"ל והיא דעת מרן כנז' וא"כ כ"ש במה שמצינו למרן בתשו' שראוי לילך אחריו וכ"ש במה שכתב בב"י שהסכים עם הרוב ועוד דלפי האמור דאמרינן דמרן חזר בו א"כ מוכרח דחזר בו לפי שראה רוב הפוסקים שאמרו כן וא"כ בנ"ד בההיא דסי' ס"א לא רב האיי בלבד קאי בהאי סברא אלא בעל העיטור ורי"ו והריטב"א גם רבינו יונה והרמב"ן לפי דברי מהרש"ח בסי' רמ"ב גם ר"ב הביאו המרדכי והזכירו מהן בסי' רי"ג גם הרא"ש והטור גבי תנאי כפול