ויוסף אברהם רפב

נסתר הדין ונחלקו בו האחרונים אבל מרן שלא מצא שום סתירה לדברי הראשונים מנין לנו לומר שחזר בו מדין זה והרי כתבו כמה מהפוסקים שכמה דינין שהם כהלכה פסוקה והשמיטם בש"ע ועוד כי קבלה בידינו מאבותינו ואבות אבותינו כי בני א"י ת"ו ואר"ץ ודמשק ומצרים ובבל קבלו עליהם הוראת מרן ולא זו בלבד מה. שכתוב בב"י ובש"ע אלא גם מ"ש בתשו' וכן כתב החיד"א בברכ"י ח"מ סי' כ"ה ואם אמת הדבר שמה שכתב בב"י ולא שנאו בש"ע דאמרינן דחזר בו מרן א"כ כדי נסבא מ"ש שקבלנו הוראותיו בב"י ועוד היאך יכתוב הרב שמש צדקה שלא יפסקו הדין ממ"ש בש"ע אלא ממ"ש בב"י והרי העיקר מ"ש בש"ע באופן שנלע"ד דהרב בר"ם הנז' אגב שיטפיה לא נתן לב לחפש בספרן של צדיקים על כלל זה וסמך עצמו לקיים שטר המתנה משאר טעמים שכתב שם והוא יחיד בסברתו זאת ועוד כי הרואה יראה כי מרן בסימן רמ"א גבי משפטי התנאים פסק לההיא דרב האיי ודעמיה וכמו שהארכתי בזה בסי' כ"ה לקמן קחנו משם. גם הבאתי שם מ"ש מרן ז"ל בספר אבקת רוכל סי' ע' שכתב כי לשון זה של כתחז"ל מועיל לתקן חברי דשטרא שאפילו שאין כתוב לשון מתנה כאילו כתוב כן ובודאי דבזה גילה לנו דעת עליון דקאי בסברתו. ועוד ק' לי על דבריו כי בכל הפוסקים שכתבו דאין מועיל לשון של זכות ויפוי כח לא הביאו ראיה זו דכיון דמרן בש"ע לא פסקה נראה שחזר בו ואם היא אמת ראיה גדולה היא לדבריהם. וראיתי להרדב"ז בחדשות ח"א סי' תל"ג שכתב בדין אחד שכתבו רבינו האיי גאון ז"ל והסכימו עמו הראב"ד והר"ן אכן הרמב"ם פליג עליה וכתב דיש לפסוק כרב האיי אפי' שהרמב"ם מאריה דאתרא. חדא דרב האיי רבן של כל בני הגולה ודבריו דברי קבלה ובידו שבט מישור דאתי מדוד הע"ה ועוד דהר"ן והראב"ד סוברין כוותיה עי"ש. מעתה לפי האמור יש לתמוה על הרב ברכות מים הנז' שכתב על דברי רבינו האיי ועל המסכימין עמו דמרן כיון דבש"ע לא הביאו נראה שחזר בו וקשה לי דאיך אפשר לומר כדבר הזה על מרן הקדוש דהניח דברי רבינו האיי וגם דברי הריטב"א ובעל העיטור ורי"ו ונאמר דחזר בו ופליג עלייהו ובפרט הריטב"א ז"ל שכתבו הפוסקים דאפילו הוא יחיד יכול לומר קי"ל כוותיה שכל שמועותיו הם ממה שלמד מרבותיו ואין חשוב כיחיד ועוד דלפי דברי הרדב"ז אפילו הרמב"ם שהוא מאריה דאתרא עכ"ז