ויוסף אברהם כח

חפצים בעת קנייתם כי אם בעת הנישואין אבל אה"נ אם דברים אלו אינם מצויים בכל עת וקנה לה האב אותם חפצים קנתה אותם מאותו עת. עוד נראה לחלק ולומר דלא כתב הריב"ש דלא קנתה הבת אותם חפצים אלא דוקא בנדונו שהיה יושב האב במד"הי ואגב נמצאו לו שם חפצים לצורך נדוניית בתו כי אפשר שהם בזול באותו עוד ודעתו היה לשלוח אותם לבתו כי חשב פן ואולי ימצאו אותם אחרים שהם בזול ויקנו אותם מבני ביתו ולבתו ישלח אחרים במקומן כי הוא יושב שם ומצויים אצלו ולהכי אמדינן דעתיה כי אין כוונתו להקנות לה אותם חפצים מיד שיגיעו לידה אלא עד עת. הנישואין כיון דאפשר לומר דלסחורה שלחם ואין כוונתו בעת קנותם לתת אותם לבתו מיד אבל אם קנה חפצים מעירו ואין הדרך למוכרם ומה גם אם חתכן ותפרן כי ידוע אם הוא בגד אפי' הוא חדש ממש אם יחתך ויתפר אם רוצה למוכרו יפסיד שליש לפחות וא"כ בנ"ד כיון שחתכן ותפרן ודאי שכוונתו מאותו עת למתנה גמורה ועוד כיון דרוב הבגדים צריכים חיפוש מחיפוש עד שימצא מי שיראה בעיניו ועוד כי צריכים טירחא לתת אותם להחייט ולהרוקם ולא נמצא לשום אדם שאחר שטרח והזמין אותם שחוזר בו אח"ך וא"כ ודאי מאותו עת שקנה אותם קנתה הבת כי אין חוזר בו לעולם

גם למדנו מדברי הב"ד ממ"ש בסי'. ע"ד דהטעם דבגדי שבת וי"ט אינו מקנה להם דכיון שהם מיותרים אינו מקנה להם אלא על דעת שאם יצטרך להם יקח אותם: ובנדון דידיה שמת ולא הוצרך למוכרם קנתה אותם קנין עולם וא"כ נראה בנ"ד שקנה לה חפצים הראוים לה לבדה ולא חזר בו ואדרבה בכל. עת היה מוסיף עליהם ודאי שקנתה כל מה שהזמין לה ואף לפי מ"ש בח"מ סי' ז"ך דדוקא כסות אשתו ובניו ב"ח אינו גובה מהם לפי שנכסים אלו מקנה להם מיד אבל נדוניא אינו מקנה אותה. לבת באותו עת שלקחם לפי שאין צריכים לה באותו עת כ"א אחר זמן בעת הנישואין מ"מ נראה דהרי שם סיים אמנם נראה דאם יש בכלל החפצים שקנה דברים שמשתמשת בהם עכשיו קודם נישואוה יראה דאפי' לא לבשתם עדין זכתה בהם כדין כסות אשתו ובניו שאמרו בערכין דמפני שראוים לה לאותה שעה הוא מקנה אותם מיד ולא אמר הריב"ש שלא קנתה אלא דברים שאינן ראוים לה להשתמש בהם קודם נישואין ויראה דבאלו אפילו שלוקח אותם לשם בתו לא קנתה דמ"ש לשם