ויוסף אברהם כז

קנתה אותם הבת ומההיא דסי' ז"ך מוכח דלא זכתה אלא דוקא בדברים שראוים להשתמש בהם מיד הא אילו לא היו ראוים להשתמש בהם עכשיו לא זכתה בהם אע"פי שראוים לקטנות ואפשר לומר דסבר הרב ז"ל דש"ע הם ראוים להשתמש בהם באותו עת שלקחן משו"ה קונים אותם מיד ודומים לכסות אשתו ובניו דמקנה להם מיד שלקחם אבל שאר דברים שאין משתמשת בהם אלא בעת הנישואין לא זכתה בהם עד יום הנישואין וכל עוד שלא נישאת יכול לחזור בו. אך עדין הדבר קשה במה שהקשה שם דש"ע הם דברים חשובים כמו בגדי שבת וי"ט דבע"ח גובה מהם לדעת קצת פוסקים כמבואר בב"י ותי' דהתם הטעם כמ"ש בב"י משום דבגדים יקרים הללו אינו מקנה להם מסתמא אלא על דעת שאם יצטרך להם יקחם מידם וימכרם ומשו"ה ב"ח גובה מהם אבל בנ"ד שלא בא לידי צורך למוכרם נשארו להם קנין עולם וכ"ש לדעת החולקים ע"ז וכו' עי"ש. הרי דסבר לה מר דטעם שבת וי"ט משום דאפשר שיחזור בו אבל כל עוד שלא חזר בו הרי זכתה בהם הבת וא"כ בההיא דסי' ז"ך אמאי כתב שלא זכתה בדברים שאינם ראוים ללובשם באותו עת הרי אע"פ שאינם ראוים ללובשם באותו עת ולא יהיו אלא כבגדי שבת וי"ט שבע"ח גובה מהם לפי שאינו מקנה אותם להם ושמא יחזור בו מ"מ הן עתה שלא חזר בו ומת תזכה בהם האשה כיון שלא באו לידי צורך למוכרם נשארו להם קנין עולם וכמ"ש בסי' ע"ד ועוד דלפ"ז נמצא כי דבריו שבסי' ע"ד הם היפך דברי הריב"ש שהרי בנדון הריב"ש אע"פי שמת האב ולא חזר בו אפ"ה כתב שאין לוי חתנו זוכה במה שהזמין לבתו ואיך כתב דכיון שמת ולא חזר בו זכתה הבת במה שהזמין לה. ונר' לומר דלא כתב הרב דכיון שמת ולא חזר בו מחיים שקנתה אלא דוקא כי ההיא דנדון דידיה שקנה דברים שאינם ראויות אלא לקטנות והם הכרחיות להם וצריך כל אדם לקנותם מזמן קדמון כדי למצוא אותם דודאי שם ברור הענין שהוא לצרכם של הקטנות קנאן ולשמן דוקא ומאותו עת קנו אותם לשמן מעת שלקחן אבל ההיא דסי' ז"ך אפשר דמיירי בקנה לה דברים המצויים תמיד בכל עת אשר ירצה לקנותן והם ראוים בין לגדולות ובין לקטנות דהריב"ש בסתמא נקיט ליה דמשמע דמיירי בכל ענין ולהכי הוצרך הב"ד שם לתת טעם דכיון שאינם ראוים לה ללובשם באותו עת כ"א בעת הנישואין משו"ה אינו מקנה לה האב אותם