ויוסף אברהם רעח

שמצינו לכל האחרונים דמלאים מתפיסה זו וכמו שתופס עליו הפר"ח בכמה דוכתי ואע"ג דכתבו האחרונים דלא נתכוון מרן בש"ע לפסק הלכה אלא למפתח בעלמא מ"מ אין ראוי לכתוב היפך ממ"ש בב"י א"כ ראוי לתפוס עליו ולתת טעם לדבריו ע"כ. ואם איתא למ"ש הוא ז"ל דאם הביא דין בב"י ובש"ע לא פסקו או אם הוא סתיר דידיה מב"י לש"ע דאמרינן חזר בו א"כ מאי מקשו האחרונים עליו ומכללם הפר"ח הרי כיון שלא הביאו בש"ע או שכתב בש"ע להיפך דאמרינן חזר בו ממ"ש בב"י והעיקר כמ"ש הש"ע וליכא שום קושי על דברי מרן. והנה גם הוא עצמו הודה לדברי האחרונים שכתבו דכיון דלא עשאו אלא למפתח בעלמא אין לתמוה עליו במה שהשמיט כמה דינין בש"ע דלא עשאו לפסוק ממנו דין ועכ"פ קשה עליו איך כתב לקמן דבכגון זה אמרינן דחזר בו ולמה נאמר שחזר בו כיון שלא עשאו לפסק הלכה ועוד דאה"נ דנודה לדבריו אם סתיר דידיה מב"י לש"ע דאמרינן דחזר בו כיון שפסק להיפך בש"ע שהוא בתרא אבל אם השמיט איזה דין מש"ע מנ"ל שחזר בו ולא נימא דכיון דלא עשאו לפסק הלכה אלא למפתח בעלמא ועיקר פסק הדין מ"ש בב"י א"כ מנ"ל שחזר בו ועוד כי לא הורה השו"ג מהיכן יצאו כבושין דברים אלו לכן נראה לע"ד לומר בכוונתו דודאי היכא דראינו למרן דסתיר דידיה אדידיה מב"י לש"ע דאמרינן חזר בו או היכא דמצינו שבב"י הביא דין ובש"ע השמיטו וכוונת השמיטו ר"ל שראינו שלכתחלה השמיטו כגון ההיא דסי' ש"ב בטיט שעל רגליו דכיון שהתחיל בדין אם איתא דלא חזר בו הו"ל לסיים או שעל נעלו ומדלא סיים הכי נראה שחזר בו ממ"ש בב"י משא"כ אם דילג דין אחד לגמרי אז בכגון זה נוכל לומר דכיון דהש"ע לא עשאו אלא למפתח בעלמא ועיקר פסק ההלכה הוא מ"ש בב"י לא חש להביאו בש"ע כיון שבלא לימודו בב"י אין רשאי שום דין לפסוק כ"א כשילמוד בב"י א"כ יקחנו משם. ועכ"פ למדנו מדברי האחרונים ומכללם הפר"ח לפי דברי השו"ג כי הרבה תפסו על מרן במאי דסתיר דידיה אדידיה ואני הדל לא ראיתי הדברים בשורשן ומ"מ נראה להביא ראיה לנדון דידן מדבריהם דלא אמרינן דמרן חזר בו בש"ע אלא דוקא היכא דגילה דעתו להדיא בבד"ה אבל על הסתם לא אמרינן הכי דאי אמרינן הכי א"כ בכדי תפסו עליו דאימא דחזר בו ולא עוד אלא שכן דרכו בכל מקום: