ויוסף אברהם רעד

דעת מרן שהוא חזר בו וגם הב"ח לא יסבור כן

עוד יש לדקדק מדברי הב"ח דכלל זה אינו מוסכם דאם כלל זה מוסכם שבכל מקום שלא חזר ושנאו בש"ע דאמרינן חזרה היא א"כ הו"ל לאתמוהי על כל מקום שבאופן זה ויתמה על מור"ם דכיון דמרן סברא זו דחאה למה לו הוא להביאה ולמה לו לתת טעם שפסק כמהרי"א שהוא מחמיר והלא בין יחמיר ובין יקל זה דרכו של מרן כיון שפסקה בב"י ובש"ע השמוטה מורה שחזר בו ולמה לו למור"ם להביאה אלא ודאי נר' דהב"ח לא תמה עליו אלא פה דוקא לפי דכאן נתן מרן סימנין שחזר בו לפי דכיון דהתחיל הדין ואמר טיט שעל רגלו הו"ל לסיים או שעל נעלו כיון שהתחיל בהלכה ומדלא סיים הכי נראה דכיון שחומרא לדעת מהרי"א מחמרינן בה ולכן בא הב"ח ותמה על מור"ם דכיון דפה מרן נתן בה סי' דאין הלכה כן א"כ למה יביא דברי מרן והרב יד אהרן כתב דמה שלא כתב מרן הדין בש"ע אין זה ראיה כי יש הרבה דינין שהם כהלכה ומרן בש"ע משמיטן והם אליבא דהילכתא

עוד לע"ד נראה לומר דאף דנאמר דהב"ח ס"ל דחוזר בו מרן בכגון זה היינו דוקא בההיא דשבת שהתחיל בדין ואמר טיט שעל רגלו והו"ל לסיים הדין וכמש"ל ולפי זה יש לתמוה על הרב יד אהרן הנז' במה שהקשה על הב"ח דמה זו תמיהה והרי כמה דינין שהם כהלכה ובש"ע משמיטן. ולפקד"ן דההיא דסי' ש"ב שנא ושנא לפי דכיון דכבר התחיל הדין הו"ל לסיימו ומדלא סיים הכי נראה דסבר כמהרי"א דמחמיר בזה וכמ"ש בב"י ונראה דלכן לא הקשה הב"ח על מור"ם לומר לו כי זה כלל ידוע שבכל מקום שמשמיט הדין בש"ע נר' שחזר בו לפי דאין זה כלל מוסכם ודוקא הכא תמה עליו לפי דכבר התחיל הדין וכמש"ל ועכ"פ למדנו מדברי הב"ח והרב יד אהרן הנז' דאין זה כלל מוסכם בדעת מרן

גם יש לדקדק עוד מדברי הב"ח במה שהקשה על מור"ם וז"ל ותימה והלא הב"י גופיה לא נסמך על דבריו להקל בנעלו כי לכן לא כתב בש"ע להתיר קינוח אלא ברגליו ע"כ. וקשה דאימא דאע"ג דהב"י לא סבר הכי מור"ם עצמו סבר כמ"ש הב"י וכמו שכן דרכו בכל מקום שמביא הדין משם הב"י ומרן בש"ע השמיטו לפי דלא סבר כוותיה ומור"ם מביאו אלא ודאי נראה דכיון דמור"ם מזכיר החידוש בשם הב"י ולא כתב בצידו כנ"ל או ועיקר נראה