ויוסף אברהם רעג

תשובה נראה דבכגון זה שהשמיט מ"ש בב"י לא אמרינן דחזר בו כי הנה מצינו למור"ם בהגה שבכל מקום אשר מביא מרן ז"ל דין בב"י ולא חזר ושנאו בש"ע דאז מור"ם בהגה מביאו משם הב"י ואם איתא דכל דין שמביא בב"י ואינו בש"ע דאמרינן דחזר בו מרן מהדין ההוא א"כ מאחר דמרן עצמו חזר בו א"כ למה יאספו אליו הביתה וכ"ת דאף דמרן דחה הדין איהו סבר לה כוותיה וכעין שמצינו להרב החבי"ב בתשו' ח"ב סי' ג' הביאה הרב יד מלאכי בסוף כללי הש"ע שכתב שדרך מור"ם להגיה על מרן בג' אופנים והפן הב' הוא כשמרן בב"י הביא ב' סברות ודחה לאחת מהן ומור"ם סבר כאותה סברא שדחה אז מגיה עליו וי"א בהיפך ועיקר ע"כ. א"כ גם בנדון דידן דמרן בב"י כתב הדין ובש"ע השמיטו א"כ נראה דמרן דחה סברא זו ומור"ם לא דחאה וסבר כוותה הא נמי ליתא דא"כ הו"ל למור"ם לומר ועיקר להשמיענו דאף דמרן דחאה איהו סבר כוותיה ולכן כתב ועיקר ועוד דאם איתא דדין שהביאו בב"י והשמיטו בש"ע דאמרינן חזר בו א"כ הו"ל להרב החבי"ב להשמיענו פן ד' והוא דדין שמביאו בב"י ובש"ע משמיטו מור"ם פוסק אותו להלכה אלא ודאי נראה דאין זה כלל מוסכם ואדרבה מצינו למור"ם עצמו בכמה מקומות שמביא הדין משם הב"י שכתב בשם פ' נראה שמרן הסכים כדברי אותו פוסק

והנה מצאתי למרן בא"ח סי' ש"ב בה' שבת שכתב גבי טיט שעל רגלו מקנחו בכותל וכתב בב"י שאם הוא על גבי נעלו מהרי"א מחמיר ואסר לקנחו והוא ז"ל חלק עליו והתיר וכתב הרב ב"ח דמרן שלא כתב או שעל נעלו לפי דחשש לסברת מהרי"א ולכן השמיטה מהלכה ומור"ם בהגה כתב או טיט שעל נעלו ותמה עליו הב"ח דהא הב"י גופיה לא נסמך על דבריו ולכן לא פסקה בש"ע והרב יד אהרן שם בהגב"י כתב דאין זה הכרע דכמה דינין מייתי מרן בב"י מכמה גדולים ואינו מביאם בש"ע לפסק הלכה ע"כ. ומה שמתבאר מדברי הב"ח הוא דכיון דמצינו לו למרן שהביא מחלוקת בזה בין מהרי"א ובין רי"ו אף שבב"י הכריע כרי"ו יתכן לומר דכיון דמצינו דהוא מחלוקת ביניהם ומצינו בש"ע שלא ביאר דבריו נוכל לומר שחזר בו ממ"ש בב"י והחמיר כמהרי"א אבל במקום שלא מצינו מחלוקת בפוסקים והביא מרן הדין מהפוסקים בלתי שום חולק ובש"ע לא כתב זה הדין בודאי באופן זה לא עלתה על