ויוסף אברהם רע

הלואה ולא נזכרה ביניהם ועל מי נחוש להערמה משא"כ כשמלוה מעות ועוד שוכר אותו לשרתו ושניהם כתובים בשטר אחד ההלואה והשכירות היאך נוכל לומר שכיון דלא תלאן זה בזה שכל אחד הוא נדרש לעצמו ושניהם באים כאחד במקום אחד והיאך יכולין להכחיש את המוחש בדבר שהוא מפורסם כיון שיש הלואה ביניהם

והנה לדין זה שכתב מרן בסי' ק"ס דאם הלוהו מעות ע"מ שכל מלאכה שתבוא לידו יתן אותה למלוה אסור הקשה הט"ז ס"ק כ"ב ממ"ש מרן עצמו סי' עק"ב ס"ד והוא ת"ע דאם אמר המלוה ללוה אם תמכור קרקע שלך לא תמכור אלא לי בשווייה וע"מ כן אני מלוה לך המותר והיינו ממש הך דהכא וסיים שם. ולעד"ן דאין ראיה מדברי הרא"ש שהביא ב"י לדין זה דשאני התם שטובה רבה היא לכהן שמקבל תרומה בחנם ועל כן שייך שפיר מצד הנותן טובת הנאה שהוא נותן לו אותה טובת הנאה בשביל הלואה משא"כ במלאכה ומכירת קרקע שלאו בחנם באה לידו על כן אין שם טובת הנאה על הנותן בזה לענין רבית ע"כ. ואני הדל נראה לע"ד לחלק ובתחילה יש לדקדק בדברי מרן במה שפי' הש"ך שהמלוה בעל מלאכה והלוה אינו בעל מלאכה דא"כ הו"ל למרן ז"ל למינקט בלישניה הכי המלוה מעות ע"מ שכל מלאכה אשר תצטרך לו דהוה משמע שהלוה אינו בעל מלאכה וכשיצטרך לו לאותה מלאכה יתן אותה למלוה. אכן נראה דהכא מיירי ששניהם יודעים במלאכה המלוה והלוה אלא שהלוה ידוע במלאכה ההיא וקפצי עליו זביני ודרכו לחלק ולתת לכל מי שירצה מהמלאכה ההיא והמלוה מתנה עמו שלא יתן לשום אדם מלאכה כי אם לו דוקא ולא יתן לאחרים וזה דומה לכהן שמקבל תרומה הרבה ואין עושה עמו בע"ה כ"א טובת הנאה שנותן לו ואינו נותן לאחרים גם בנדון זה שהמלוה הוא בעל מלאכה ג"כ אלא שאינו יודע להמציא עסק למלאכה ההיא וזה הלוה ממציא לו עסק והמלוה לוקח שכרן ואין לו בהם כ"א טובת הנאה כי הוא יש לו עסק ממלאכה זו הרבה משא"כ בההיא דאם תמכור קרקע שלך שלא תמכור אלא לי בשווייה שאין לו טובת הנאה בה אלא בפעם ראשונה דוקא ואינה טובת הנאה הרבה כ"א בפעם אחת משא"כ במלאכה שכל פעם שיתן לו מהמלאכה יבוא לו ריוח והיא ממש כענין התרומה שמלוה לו ומתנה עמו שבכל פעם יתן לו התרומה ולא יתן לכהן אחר ובשכר זו ילוהו שודאי שזה אסור הוא: