ויוסף אברהם כו

כהמבי"ט ומהראנ"ח מדכתב בסוף דבריו אבל מהראנ"ח וכו' משמע דסבר כדעת מהראנ"ח מדהביאו בסוף והנה לפי תירוץ הב"ד האמור לעיל יוצא לנו לנ"ד שאם בכלל הנדוניא תיקן לה חפצים שראוים להשתמש עכשיו קודם הנישואין יראה דאפילו לא לבשתם עדין זכתה בהם כדין כסות אשתו ובניו דערכין דמפני שראוים לאותה שעה הוא מקנה אותם מיד ולא כתב הריב"ש שלא קנתה הבת אלא דברים שאין ראוים להשתמש קודם נישואיה ויצא לנו מדברי הב"ד תרתי חדא דכל דברים שראוי לה להשתמש בהם עכשיו שקנתה אותם וא"כ בזמן הזה שנשתנו סדרי בראשית וחדשים מקרוב באו דשוו בשיעוריהן הבתולה עם הבעולה וכל בגדים שהתקינה לנדונייתה ראוים לה אפילו בעת השידוכין א"כ לפ"ז בנ"ד קנתה אותם הבת ועוד לפי דברי הרב הנז' ניתרץ לנו דברי הריב"ש שהיו עומדים לנגדינו שפסק שלא זכתה הבת לפי שלא כתב כן אלא דוקא בדברים שראוים לה בעת נישואיה ולא עכשיו ולהכי לא זכתה בהם

עוד נראה להביא ראיה לנ"ד ממה שכתב הוא עצמו בא"ה סי' ע"ד שכתב בסוף התשובה והוא שראובן הזמין וקנה כמו ר"ן גרוש שמושי ערשא וכיון שקנה דברים הראוים להם לקטנות קנתה אותם והביא ראיה מהא דקי"ל אחד המקדיש ואחד המעריך אין לו בכסות אשתו ובניו ואין לו' דאלו הש"ע הם דברים חשובים כמו בגדי שבת וי"ט דבע"ח גובה מהם נראה דהתם הטעם כמ"ש בב"י ובסמ"ע משום דבגדים יקרים אלו אינו מקנה להם מסתמא אלא על דעת שאם יצטרך להם יקח אותם מידם וימכרם ומשו"ה בע"ח גובה מהם אבל בנ"ד שלא בא לידי צורך למוכרם נשארו להם קנין עולם וכ"ש לדעת החולקים על זה ולדעת המחלקים בין מיוחסת לשאינה מיוחסת כמבואר שם. ואין לומר דוקא כשקנאן לשמן בפירוש אבל על הסתם לא דכיון שדברים אלו אינם ראויות להם אלא לקטנות וגם הם הכרחיות להם הכרח גדול סתמו כפירושו ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין דכיון שבגדים אלו אשר הזמין ראובן הנז' אינם ראוין לבנים וגם לאשתו לא שייכי שהם ראוין לבחרות א"כ אפילו על הסתם שלא קנאן בפירוש לשמן היא זוכה בהם וכ"ש בנ"ד שכולם היו יודעים אם על בנים שהיה קונה אותם לשמה בפי' ודאי דזכתה בהם אכן הרואה יראה כי דברי הרב ב"ד סתראי נינהו שהרי בההיא דסי' ע"ד מוכח דכיון דהש"ע הם ראוים לקטנות