ויוסף אברהם רסז

לכן היתר גמור הוא וכן ראיתי להרב בני אברהם י"ד סי' י"ד שהשוה דעת הלבוש כדברי מהריט"ץ וגם הוא ז"ל הסכים לסברתם עי"ש. אכן נראה דמדברי הלבוש שאפילו ביום ההלואה מותר ובלבד שלא יהיה התנאי בעת אחד אלא בזה אחר זה

וע"פי מ"ש לעיל בדעת מהר"ם דלא אסר אלא היכא שמתחילה היה מלמד בנו והוא נותן לו שכרו מזונו והיום הזה בא לחדש עמו תנאי אם תלויני ותלמוד עם בני אני נותן לך הוצאה בזה יש מקום לתרץ למה שהקשה מהריב"ל ח"א סי' נ"א על דברי מהר"ם במה שכתב דהוי ר"ק וכתב דיש לתמוה על דבריו איך הפריז על המידה לומר דהוי ר"ק ואפילו שהיה נותן לו ההוצאה בשביל הלימוד דוקא ועפ"ה ל"ק דאע"פי שהיה מתחילה נותן לו ההוצאה בשביל הלימוד דוקא אכן היום הזה שבא בתנאי חדש שאין נותן לו מזונות אלא א"כ ילוהו א"כ גילה דעתו להדיא שתנאי הא' נתבטל ומיום הזה והלאה אם ילוהו ג"כ יתן לו הוצאה וממילא גילה דעתו שאם לא ילוהו לא יניח בנו אצלו ולא יתן לו כלום ואין לך ריבית קצוצה גדולה מזו ומאי נפקא מינה אם היה מתחילה נותן לו מזונו בשכר הלימוד לבד

והנה מדברי מהר"ם הנז' נראה שעיקר האיסור גבי מלמד בנו לפי שהתנה כן להדיא שא"ל אם תלויני אני נותן לך ההוצאה וא"כ לפ"ז נראה דגם גבי פ'תורייא נמי אם בשעה שנתחייב לתת לו כ"וך למאה חייב עצמו ג"כ שילוהו כו"ך סחורות ודאי שאסור אבל שולח לו סחורות הצריכין לו בלתי שום חיוב שיתן לו כ"וך ושילוה לו כ"וך אלא שהוא שולח לו סחורות כדי שיהנה בפ'תורייא שהיא יגיע כפו אין איסור בדבר כיון שלא נתחייב לו סך פ' ואפילו שיתן לו שכר יותר מדרך כל הארץ אכן נראה שזה רחוק מהמציאות שישלח לו בלתי שום תנאי ביניהם ולפקד"ן דבנ"ד שהוא דרך משא ומתן ואינו דומה לנדון מרן החבי"ב דהתם הלוה לו מאה ריאליס והתנה עמו שלא יקנו סחורות מזולתו ויתנו לו על כל מאה שמונה אבל נדון דידן אינו כן ויכול להתנות עמו שכל סחורה הצריכה לו ישלח המשלח ויודיעו שהיא נמכרת בעירו ואז חבירו יקנה אותה לעצמו ואם יתן לו ריוח עליה חמשה למאה ד"מ ישלח אותה לו וכן ככל סחורה שהוא צריך וסחורות אלו אין שומתן ידועה והרי מצינו למרן ז"ל בי"ד סי' קע"ג מכר דבר ששוה יו"ד בי"ב בשביל שממתין