ויוסף אברהם רסד

ונתחייב ראובן לתת לשמעון כ"וך מעות בשכר קבלת אחריות ועתה ראובן טוען שאם יתן לו מיחזי כרבית ומה גם בהתנותם כן בשעת ההלואה ואדעתא דהכי הלוה לו. והשיב דאין כאן אפילו א"ר ואני יודע שיש כאן הערמת רבית אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם היתר בדבר זה ואני רגיל לצוות לסופרים שלא יכתבו ההלואה וקבלת אחריות בשטר אחד אלא כל שטר בפני עצמו כדי שלא יראה מתוך השטר שהוא הע"ר אבל מן הדין מותר ע"כ. ונראה כי נדונו הוא נדון המבי"ט עצמו הנז' לעיל אכן לא ביאר דבריו אם נתן לו שכר האחריות דבר מועט כדרך כל הארץ כנדון המבי"ט או יותר מן המנהג אכן מדקאמר ואני יודע שיש כאן הע"ר נראה דנתן לו יותר מדרך כל הארץ ולהכי קרי ליה הע"ר והנה אם הרדב"ז פליג על דברי מהר"ם או מורה כבר כתבתי לעיל על דברי המבי"ט כי לא פליג על דברי מהר"ם כי לא דיבר מהר"ם אלא דוקא באיש שהיה רגיל ללמד את בנו והוא נותן לו הוצאה והיום הזה בא טעון שאינו רוצה לתת לו הקצבה עד שילונו דאל"ה בשופטני עסקינן שיתן לו מעות בחנם ומה לו לצער הזה שיתן אותם במתנה וליכנס בספק בעל המעות שמא יעכבם לעצמו הלוה אלא ודאי שידע המלוה בדעת הלוה שלא יתן לו הוצאה עד שילוהו אבל בנדון המבי"ט והרדב"ז לא חידש לו שום תנאי אלא מתחילה התנה כן עמו שיתן לו כ"וך בשביל האחריות ואף שבנדון הרדב"ז נראה שנתן לו יותר מהרגילות מ"מ נר' מדבריו דאם כתב ההלואה בשטר אחד והאחריות בשטר אחד שהוא היתר גמור ולכתחילה יש לעשות כן שהרי כתב שהיה מצוה לסופרים לעשות שני שטרות ובזה ניצול מהע"ר

וראיתי להריב"ש סי' ש"ח שנשאל כההיא דהרדב"ז הנז' והשיב שאסור לישראל להלוות ישראל חבירו דינר זהב השוה כ' על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרין לפי שזו הלואה וקוצץ לתת לו דבר קצוב ואע"פי שהמלוה מקבל עליו אחריות המעות כל ימי היותם בלב ים עד שובם לפי שעדין לא יצא מידי הלואה דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי זוזי בעינייהו ולא דמי למרא וכו' עי"ש ונראה להדיא דהרדב"ז והמבי"ט פליגי על דברי הריב"ש אלו ואפילו שיקח ממנו מעט הוי רבית כיון דזוזי יהיב זוזי שקיל ודברי הריב"ש אלו פסקן מרן ז"ל בסי' קע"ג סי"ח וא"כ לפי דברי מרן אף אם קבל עליו אחריות כיון דזוזי יהיב