ויוסף אברהם רסב

המתעסק בעד ש"ט עי"ש. שו"ר להרב שבט בנימין בסי' כ"ו ובסי' רכ"א שנתעורר בזה וטרח לישב המנהג ולפק"ד נראה דטוב יותר לכתוב כנוסח שהביא החק"ל כנז' (א"ה עיין לה בנימין סי' ש"י שכן הסכים כהרב חק"ל ז"ל. נאום יצחק לבטון ס"ט

) ומענין הפ'תורייא צריכין אנו תחילה להעתיק דברי מהר"ם מובא במרדכי פ' א"ן סי' שי"ו והביאו מרן בב"י סי' קע"ז וז"ל כתוב במרדכי שהשיב מהר"ם וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצאה והוא חוזר עם בנך לימודו אם מתחילה היה התנאי כך ביניהם אע"פ שההוצאה היית נותן שהיה חוזר עם בנך כלומר אע"פי שאפילו לא היה מלוה לך מעות היה נותן לו הוצאה בשביל שחוזר עם בנו אפ"ה מאחר שהתנו שיתן לו מעות ויחזיר עם בנו והוא יתן לו ההוצאה אסור וכיוצא בזה כתב הריב"ש ומכאן יש ללמוד להני בעלי בתים שלוקחים בחורים לשרתם בחנות ונותנים מעותיהן לבע"ה ומתנין עמהם שיתנו להם כו"ך חלף עבודתם ומעותיהן שאסור וסיים שם מהר"ם אלא א"כ נותן לו הקרן במתנה גמורה שאם ירצה לעכבו הרשות בידו מותר וכתב מרן כלו' דקמ"ל דאע"ג דמיחזי כהערמת ריבית שודאי הבע"ה לא יעכב מעותיו אפ"ה שרי עכ"ל הב"י ומדברי מהר"ם אלו הקשה הרב מחנה אפרים ז"ל בה' ריבית סי' ל"ו על מ"ש המבי"ט ח"א סי' ו' שכתב על ראובן שהלוה לשמעון מנה ונתן לו שמעון סחורה שיוליך אותה לעיר אחרת ונתן לו דינר שיקבל אחריות הדרך והשיב שהוא מותר אפילו שהלוה על תנאי דהרי הוא כאילו הלוה ע"מ שימכור לו דבר פ' בשיוויו דמותר כדמוכח במתני' דהמלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם וכו' וכתב עליו הרב מח"א דמדברי מהר"ם הנז' נראה דאעפ"י שאין נותן לו אלא כדי שילמוד שם עם בנו אסור ומדבריו משמע דאפילו לא הוי אלא שווי שכר הלימוד אפ"ה אסור כיון שהתנה עי"ש. ולפקד"ן דלא דמי נדון המבי"ט לההיא דמהר"ם ולא ראי זה כראי זה ובתחילה יש לדקדק בדברי מהר"ם במ"ש אע"פי שהוצאה היית נותן שהיה חוזר עם בנך ופי' מרן את דבריו שאפילו בלא הלואה היה נותן לו הוצאה לפי שחוזר עם בנו ע"כ. ולכאורה קשה דמנ"ל הא שאפילו בלא הלואה היה נותן לו הוצאה ודילמא בלא הלואה היה נותן לו חצי הוצאה. אכן נראה שהענין כך היה שבתחילה היה לומד עם בנו ונותן לו בשכרו הוצאה ואח"ז בא בע"ה