ויוסף אברהם רס

ולתת עם אחרים היינו משום מעותיו שהם בטילות אצלו. עוד יש להסתפק על שטר שבא לפנינו וכתוב בו על בחור אחד שחייב עצמו לישב אצל ראובן ולשרתו וכנגד זה חייב עצמו ראובן לתת לו בכל שבוע כ"וך גם כתוב שם שהודה ראובן שקבל מהבחור סך פ' בהלואת חן וחסד גם כתוב שם שקנו מראובן קג"וש וש"ח על כל הנז' והבחור ישב ושרת אותו שנה אחת ועתה ראובן הנז' רוצה לפטור עצמו מכל אשר עבד אותו הבחור באומרו כי זה הוא איסור לדעת מרן ויש להסתפק האם יכול לפטור עצמו בזה משבועת האלהים אשר נשבע לתת להבחור כ"וך בכל שבוע וגם אם אין כאן שבועה האם יכול ראובן לפטור עצמו משכירות הבחור או נאמר שזה אינה אפי' אב"ר דרבנן אלא הערמת ריבית היא כמ"ש מרן בב"י ואם הערמת ריבית שעבר ועשה אם יכול להוציאה בדין

תשובה כבר נודע אשר חכמים הגידו דהאי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון והמתעסק בהם החצי הוא אצלו מלוה ומתעסק בו לצורך עצמו וכל מה שירויח בהם הוא לעצמו וחצי האחר הוא פקדון לכן צריך לתת לו שכר טרחו כדי שלא יראה שבשביל שהוא מלוה אותו טורח עמו וזה דוקא בעיסקא ושותפות שבעל המעות אינו מתעסק עמו כלל אבל בשותפות ששניהם יחד מתעסקים בשוה הגם כי חבירו ישים קרן בכפלים ולוקח החצי או פחות אין לחוש לזה כלל וכל מה שירצו להתנות ביניהם הן בריוח והן בהפסד תנאו קיים שכל תנאי שבממון תנאו קיים וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' שות' השותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה שלוש מאות ונתעסקו כולם בממון ופיחתו או הותירו הפחת והריוח ביניהם בשוה לפי מניינם ולא לפי מעותיהן וכו' בד"א בסתם אבל אם התנו שיטול בעל המאה ג' רבעים מן השכר ובעל המאתים יטול רביע ואם יפחתו לא יפחות זה שנוטל ג' רבעים השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה שנוטל הרביע ג' רבעים מן הפחת הרי אלו חולקין כפי מה שהתנו שכל תנאי שבממון תנאו קיים עכ"ל. וא"כ לפי דברי הרמב"ם אלו שמעון זה שרוצה להיות בטוח בקרנו שלא יפסיד יכול להתנות עם ראובן שיתן לו בריוח ג' רבעים וראובן יקח רביע ואם יהיה הפסד יפסיד ראובן ג' רבעים ושמעון רביע שכל דבר שבממון תנאו קיים ויפסוק עמו דבר קצוב בכל שבוע לחשבון