ויוסף אברהם רנט

לה לעצמה ואם היא בעודה בחיים היתה טוענת כן היתה נאמנת בזאת הטענה שמשכירות הבתים סיגלה אותו תכשיט ואם כן גם היום שכבר מתה ובן בתה זכה במתנה הנזכרת אנן טענינן להו כן וכדברי מהרלב"ח הנז"ל ועדיפא מינה בנ"ד שכבר נשבעה האלמנה לפני ב"ד שלא בזבזה משל בעלה יותר מסך פ' לה"ש ואם תכשיט זה משל בעלה איך תשבע עליו לשקר והוא של יורשין והיה לה לכתוב אותו תכשיט עם שאר נכסים שהניחה לעצמה לגבות כתובתה מהם אלא ודאי כיון שעינינו הרואות שנשבעה ולא זכרה תכשיט זה כלל אנו אומרים שבא לה זה התכשיט או משכירות הבית או נאמר שמציאה מצאה וממנה עשתה התכשיט כנ"ל: נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן כ"ב

שאלה ראובן שהוא נושא ונותן בכסף וזהב ויש בידו קרן גם מתקן מהם תכשיטין ומוכר ונשתתף עם שמעון לעסוק עמו במלאכה הנז' ויש ביד שמעון הנז' ג"כ קרן והכניסו לאמצע ויען ששמעון הנז' אינו בקי כ"כ במשא ומתן כי אם שעוסק במלאכה הנז' ובקש מראובן דבר קצוב בכל שבוע מחשבון הריוח ועתה שואלים הלכו בו לדעת מה יעשה ישראל שלא יהיה נוגע באיסור ריבית דלפי דברי מרן בי"ד סי' קע"ו סי"ג כתב המלוה מעות לבע"ה וגם חוזר עם בנו ההלכה ובע"ה נותן הוצאה אסור אלא א"כ יתן לו הקרן במתנה לבע"ה שאם ירצה לעכבו לעצמו הרשות בידו ע"כ וא"כ יש להסתפק אם גם בנ"ד צריך ליתן לו במתנה עד שימלט מאיסור ריבית או דילמא שאני נדון דידן ההוא יושב ועוסק עמו יחד במלאכה ההיא ועסקן והרוחתן יחד. גם מדברי מרן הנז' יש להסתפק בענין פ'תורייא אשר היא נהוגה בכל מקום ובכל שעה שראובן היושב בעירו והוצרך לסחורות שולח מעות לחבירו אשר בעיר אחרת וחבירו שולח לו הצריך לו ולוקח ממנו פ'אתורייא כפי מה שיתנו ביניהם ומהם שולחים המעות מאצלם לחבריהם ומהם חבריהם שולחים להם מכיסם ומחייבים אותם שמהיום עד זמן פ' לא ירשה לשום אדם לקנות לו סחורות זולתי מפ' הנז' האם נאמר שגם בזה יש חשש ריבית כיון שחיוב זה שלא לשאת