ויוסף אברהם רנח

טורחת לפניהם ומורה היתרא לעצמה וגוזלת מהם משו"ה עליה להביא ראיה דכיון דאין חלוקין בעיסתן והיא נושאת ונותנת בתוך הבית ומסתמא טורחת לפניהם לקנות מה שצריך להם כיון שהכל בידה אבל אם הם חלוקין בעיסתן וכל אחד יושב לבדו אפילו שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית לא אתיא לאורויי היתר ומשו"ה על היורשין להביא ראיה כי יש מקום לומר שמעיסתה קמצה ואפילו אם נאמר דמעיסתה קמצה המותר ליורשין מ"מ כיון דאינם יושבין ביחד לא אתיא לאורויי לאכול משלהם ואנו מאמינים אותה במה שאמרה שמירושה באו לה או מתנה נתנו לה ולא אהניא לן הא דאמרינן דחלוקין בעיסתן אלא לומר שהם רחוקים זה מזה ולא אתיא לאורויי היתר ולכן על היורשין להביא ראיה

א"נ יש לומ' כמ"ש מהרלב"ח דפי' חלוקין בעיסתן אינו ר"ל שאינם שותפין בכל דבר אלא אפילו חלוקין בדבר אחד כמו העיסה אימור מעיסתה קמצה או שהיה לה נדוניא בידה עי"ש. מדבריו אלה נראה שבענין אחד לבד אם הם מופרשין ואמרו בפירוש שבדבר זה אין אנו משתתפין עמך וכל אחד יעשה בשלו מה שירצה וכן גבי אשה אם אמרו לה בדבר זה אין אנו שותפין עמך ואם תותירי תותירי לעצמיך ואם יפחתו יפחתו לעצמיך וידינו מסולקות ממך וכמו שתירץ הרב בני חיי כנז"ל. ולפי זה מדוקדק שפיר מילת חלוקין בעיסתן שכל אחד חלוק לבדו ואין לו שייכות עם חבירו. ואם הכוונה חלוקין בעיסתן ואם תותיר תחזיר ליורשין א"כ עדין הם אדוקין זה בזה ואין נקראים חלוקין בעיסתן וא"כ לפי דברי מהרלב"ח שכל דבר שאינם שותפין בו אלא הוא ברשות האשה נקראים חלוקין בעיסתן א"כ לפ"ז מה שפסק מרן ז"ל בש"ע סי' צ"ה צמצמה והותירה ממזונותיה וכן אם הותירה מכסותה ובגדיה הכל ליורשין מיירי כשאין חלוקין בעיסתן ר"ל שלא אמרו לה אם תותירי תותירי לעצמיך. ומעתה לפ"ז בנ"ד שהיתה מתפרנסת מן היתומים ולא אמרו לה אם תותירי יהיה שליך א"כ אפילו שהיא אוכלת לבדה בביתה עכ"פ מנכסי בעלה הם וא"כ הוי כאילו אינם חלוקין בעיסתן ובמה יזכו יורשיה במתנה ההיא. ונראה לומר דבנ"ד אין אנו צריכין לכל זה וכבר הובא בשאלה שהאלמנה הנז' היה לה חזקת חצר ובתים שבתוכה שנתן לה בעלה לדור בהם כל ימי חייה ולהשכירם לכל מי שתרצה וכמה פעמים היתה משכרת אותם לאחרים ולוקחת השכירות