ויוסף אברהם רנב

בזבזה ואם תכשיט זה הוא של בעלה היאך נשבעה עליו לשקר שלא בזבזה והיא נתנה במתנה תכשיט זה ועוד כי הרי יש לה ריוח משכירות הבתים ושמא מאותו ריוח קנתה תכשיט זה והן היום יחדיו למשפט נקרבו לדעת מה יעשה ישראל ושכמ"ה

תשובה כתב הרדב"ז בח"א בחדשות סי' תקכ"ג על אלמנה שלא נשבעה על כתובתה ואוכלת על שלחן בנה ויש לה בת נשואה ובת הבן ובשעת מיתה נתנה מנכסיה לבתה ולבת בנה. והשיב בכל נכסי מלוג שלה או בנכסים שיש לה מבית אביה הדבר ברור שמתנתה מתנה כיון שאלו היא נוטלתן בלא שבועה ואין מקום לשאלה אלא בשאר נכסים ואין לומר שמא מעיסתה קמצה שהרי אוכלת משלחן בנה ואין לומר מציאה מצאה משום דלא שכיחא ואפי' אם הדבר ספק אם נכסים אלו אשר נתנה אם הם מנכסי מלוג או מנכסי בעלה על הבן להביא ראיה כיון שכבר מתה ומקבלי מתנה כבר זכו בה עי"ש. מדבריו אלה נראה דהא דאין האשה יכולה לומר מעיסתי קמצתי לפי שהיתה אוכלת על שלחן בנה וכיצד תאמר מעיסתי קמצתי כיון שאין חלוקה בעיסתה אבל היכא דלא היתה אוכלת עם היורשין אלא חלוקה בעיסתה ואוכלת ממה שקצבו לה ב"ד יכולה לומר מעיסתי קמצתי וא"כ בנ"ד שהיתה חלוקה בעיסתה יכולה לומר מעיסתי קמצתי ואע"פי שהאשה עצמה לא טענה טענה זו עכ"פ יכולין היורשין לטעון כן דשמא מעיסתה קמצה והם שלה ואפילו את"ל דהדבר ספק אם מעיסתה קמצה או הם נכסי הבעל עכ"פ הבן כבר זכה במתנה והיא בידו ועל היורשין להביא ראיה שהם נכסי הבעל וכ"כ ג"כ הרדב"ז בח"א סי' קע"ו וסי' רכ"ג דאם יש נכסים שאינם ידועים לא לבעל ולא לאשה ויש זמן בנתים דאיכא למימר מעיסתה קמצה או מציאה מצאה או בירושה נפלו לה או במתנה תלינן בכל הני ולא מפקינן מיורשי האשה אלא בראיה ברורה שיביאו יורשי הבעל עי"ש. וכ"ת דעד כאן לא כתב הרב דזכו יורשי האשה במה שבידם אלא משום דעכ"פ יש לה כתובה ואף יורשי הבעל גם המה מודים שלא נתפרעה סכי כתובתה אלא שהם טוענין דשמא צררי אתפסה כיון שלא נשבעה על כתובתה ולכן באופן זה כתב הרדב"ז אם יש מקום לומר שמא מעיסתה קמצה או אופן אחר גובין אותו היורשין אפילו שלא נשבעה על כתובתה וגובין אותו