ויוסף אברהם רנא

שהקשה וכו' ע"כ. ואני הדל במקומי אני עומד דשפיר נתרצה בזה קו' מהריט"א דמ"ש דאם הם עשירים בחיי אביהם ופטרו לו ודאי שהם מחוייבים על ממונם ולי נראה דאפשר במציאות דבחיי אביהם לא היו עדין נשואים ויש להם מנהג בעיר כי כל עוד שלא נשאו להם נשים פטורים הם מהעריכה וכשמת אביהם ונשאו להם נשים באו לפטור עצמם בטענה שכבר פטרתם את אבינו והקהל משיבין להם בשלמא אילו לא היה לכם כ"א אותו ממון שירשתם מאביכם שפיר כי כבר קבלנו טובה על אותו ממון שירשתם מאביכם אבל מכיון שהממון אשר בידכם אינו של אביכם שקבלנו ממנו טובה לכן אין אנו פוטרין אתכם ועל אופן זה הוא דאמרינן לי ולא ליורשי כנ"ל לפק"ד: נאום האד"ן ס"ט סימן כ"א

שאלה אלמנה שבעלה בעודו בחיים נתן לה מתנה חצר ובתים שבתוכה חוץ מסכי כתובתה ואחר שנלב"ע בעלה עמדה ומכרה תכשיטיה והיתה מתעסקת בהם לריוח היום ומהם היתה פרנסתה ואחר זה בראותה כי לא זכתה לבן כ"א בנות ואם לא תגבה כתובתה בני בעלה מאשתו השניה יורשין אותה ואם תגבה כתובתה מפסדת מזונות שיש לה מנכסי בעלה בכן נתנו לה עצה אנשים חכמים לישבע שבועת האלמנה ולא תפסיד מזונותיה כהוראת הרדב"ז בחדשות ח"א סי' תק"א ואז מה שתרצה תעשה בסכי כתובתה ואז כן עשתה האלמנה הנז' ועמדה לפני ב"ד ונשבעה שבועת האלמנה שלא התפיסה מבעלה צררי ושלא תפסה היא משלו זולתי התכשיטין הידועים לה ושלא בזבזה משל בעלה יותר מסך פ' שהניחו לה ב"ד לחומר שבועה וקודם שעשתה כל זה נתנה במתנה לבן בתה תכשיט אחד לנישואיו ואחר השבועה עמדה ונתנה לשתי בנותיה כל סכי כתובתה ואחר זה מתה האלמנה הנז' ועמדו בנותיה. לגבות כתובת אמם ובני בעלה טענו על אחיותיהם שרצונם לפסוק על אחיותיהם דמי התכשיט שנתנה לבן בתה והבנות טוענים כי מי יימר שתכשיט זה הוא מאביהם ודילמא אמם מעיסתה קמצה או במתנה ניתן לה או מציאה אשכחת לה וראיה לזה שהרי נשבעה שלא