ויוסף אברהם רמט

הנה קושיא זו לכל הפי' קשה דגם אם נפרש שלא שייר מקום ידוע עכ"פ צריכין אנו לומר ששייר מקום בשדה כדמשמע בגמ' ולהרמב"ם משום דכל המשייר לעצמו בעין יפה הוא משייר ולרשב"ם משום יתור לשון ועכ"פ לכלהו שייר מקום בשדה וא"כ במה נפיק האי לוקח וכבר נתעורר בזה הרמ"ה ז"ל והני רבוותא לא חיישי לזה ואפשר דטעמא משום דכיון דמכר לו השדה מכל וכל אלא שהתנה שהמעשר שלו ואנן הוא דאמרי' משום דאין אדם מקנה דשלב"ל ודאי שכוונתו לשייר גם מקום בשדה ולא לקנותו לגמרי דהא כבר מכר את השדה אלא כדי שבשיורו יקנה המעשר שבו ואמרינן דקנה א"כ גם אם שייר מקום מיוחד בשדה חלק עשירי ממנה ושיירו להדיא בשביל המעשר אמרינן שגם בניו קונים אותו כי כל כוונתו בשיורו לאו לקנותו לגמרי אלא כדי לאכול המעשר כן נראה לפרש בכוונת הנ"י ז"ל

או אפשר לפרש במה שיש לדקדק בדבריו דכך הול"ל כיון שלא הזכיר מקום המעשר בשיורו ומה הוא זה שאמר כיון שלא הזכיר השדה בשיורו אלא המעשר לכן נראה דהכוונה אבל לענין שיהא משוייר לבניו אחריו לא כיון שלא הזכיר השדה בשיורו ר"ל בשלמא אילו הזכיר מקום מיוחד בשדה אמרינן כיון שהוא מיוחד ומסויים ושיירו יורשים בניו אחריו ולאו משום מעשר אלא כיון שהוא מיוחד אמרינן שלא נכנס בכלל המכירה אלא נשאר לבדו וכיון שהוא נשאר לבדו יורשיו יורשים אותו אלא המעשר ר"ל שהוא לא הזכיר אלא המעשר והמעשר אינו דבר מסויים משו"ה אין יורשין אותו בניו וכ"ת אם סיים דבר מסויים מה חידוש הוא שיורשיו יורשין אותו כיון שלא נכנס כלל בכלל המכירה כבר תירץ הרמב"ן בזה שאע"פי שאמר שלי אפ"ה יורשיו יורשים אותו ובזה נראה שדקדקתי יפה בדברי המ"ל ז"ל ז

ומ"ש כת"ר משי"ח דאפשר דהרמב"ן יודה לרשב"ם היכא דהזכיר מקום השדה דזכו יורשיו דלאו מטעם דיתור וכו' לא ידעתי היאך נחה דעת עליון בזה שהרי רשב"ם כתב מטעם יתורא הוא וא"כ משמע דבמקום דליכא יתור לשון אלא שפירש להדיא זוכים בניו אחריו בין שיהיה מסויים ובין שאינו מסויים דהא העיקר הוא שלא יהיה יתור לשון וזה מוכרח בדבריו וכן פי' דבריו לקמן שכתב וכמי שאמר שדה זו אני מוכר לך לאריסות ע"מ שתקח ט' חלקים ואני חלק אחד וא"כ הוי דבר שאינו מסויים וכמ"ש הרמב"ן שאם