ויוסף אברהם רמו

דבן כרעא דאבוה וכו' הנה דבריך טובים ונכוחים אילו בפירוש זה היית מתרץ איזה קושיא או דחיה מעל דברי מהראנ"ח ז"ל אבל כל עוד שבפי' זה אתה מפיל עליו ג' קושיות יחד א"כ מאן לימא לן דלא נימא דפי' כרעא דאבוה היינו שהוא גופו ממש ואין אדם אוהב יותר מגופו וא"כ פשיטא האב בעצמו שכתב מתנה ודאי דנימא דכוונתו על בניו ממש שהם כגופו ואין אדם מניח גופו ונותן לאחרים אבל אם אחרים הם שרוצים ליתן מתנה ולא פי' שגם בניו בכלל אנו אומרים שאין כוונתו אלא לאביהם דוקא נתן שהיה אהוב שלו אכן לבניו אין כוונתו ליתן שאין לו אהבה עמהם ואף שבניו הם כגופו מ"מ לגבי בניו כשנותנים לו אחרים שנא ושנא עוד מה שכתב כת"ר משי"ח על מה שתירצתי דברי הרשב"א דנקט טעם ההקפדה כדי שלא תחלק וכו' וכתבת דאין זה תירוץ דא"כ למה נקט בניו הו"ל לומ' יורשיו הנה מדברי משי"ח נרא' שסמכת על העתק שלי דברי הרשב"א כי הרואה יראה כי שם בח"ב סי' ש"א כתב שם בשאלה ובתשובה שהטענה היתה על בניו ועל הבאים מכחו ואף שבאמצע לשונו תפס בניו של המקבל מתנה הא לא איריא שבסוף דבריו סיים להדיא אבל בכל מקום שמכר או נתן לאב זכה האב וזכו בניו אחריו והבאים מכחו. ודוחק לומר דפי' הבאים מכחו היינו שמכר זכותו לאחרים והם באי כחו דבכל מקום משמע באי כחו היינו בניו ויורשיו וכ"ת לינקוט שאר יורשים וכ"ש בניו הא ל"ק דנקט מילתא דשווייא לתרוויהו בנים ושאר יורשים ועוד דהתם נדון דידיה שהיה עם המקבל מתנה ואגב אורחיה נקט טעמא שלא היתה ההקפדה כדי להשמיענו דגם ביורשים דינא הכי ולאו דוקא בניו

ומ"ש כת"ר משי"ח עמ"ש לתרץ ההיא דס' חזה התנופה משום דאיכא לישנא יתירה וכו' ודחה כת"ר משי"ח שאני התם שהיה כתוב בו מעתה וכו'. ולדידי חזי לי דהא פשיטא דפי' מעתה ועד עולם היינו עולמו של אדם דהיינו זמן חייו וזה מוכרח דאלת"ה אלא פי' מעתה ועד עולם היינו עד סוף כל הדורות א"כ למה נאמר שלא נתן אלא לבניו דוקא הרי בתחילה אמר שמעון ואשתו ומיעט בניו ואח"כ חזר וריבה גם לבניו במילת עד עולם ומאי שנא דסמכת אהאי לישנא דשמעון ואשתו הוי מיעוט ולא סמכת אהאי לישנא דמעתה ועד עולם דהיינו עד סוף כל הדורות אלא ודאי כיון שאמר שמעון ואשתו ומיעט בניו נוכל לתרץ דבריו מה שסיים ואמר מעתה