ויוסף אברהם רמד

אוושא מילתא שמכרו זט"ה ובכי הא כ"ע מודו דיש לו חזקה אפילו נגד רבים וכ"ש בנ"ד דאין הרבים טוענין ודאי שהמקום שלהם אלא מאומד הדעת ובכי הא באומדנא אין להוציא ממון מיד המוחזק ועוד כי אפשר שהם באו בגבולו ונמצא כעת אם יסתמו לו המקום נמצא שהם לוקחים ממון שאינו שלהם וכן לא יעשה בעם קדוש כזה אשר הם שתולים ביראת ה' ושמעם הולך בכל המדינות

ואיך שיהיה נמצינו למידין לדעת הטור דהטעם דאין מחזיקין בשל רבים וגם בהקדש עניים שני טעמים בדבר האחד דאין מי שימחא בעבור ההקדש כי הרואה יסבור שירד ללקט פירות לעניים ועוד דאם יטעון שקנה מזט"ה אומרים לו אם באמת קנית מהם קלא אית לה למילתא ובנ"ד השני טעמים לא שייכי דאי משום שיסברו שירד ללקט פירות הא בנ"ד אינו ענין ללקט פירות ואי משום שאומר שקנה מזט"ה וקלא אית לה למילתא הרי כתבו הפוסקים ופסקו הטור ומרן בסי' קנ"ג דכל דבר שאין בו חסרון קרקע דאין צריך חזקת שלש שנים אפילו בדברים שהם תשמישים גדולים כגון פתיחת חלונות והוצאת זיזין וכ"כ מהר"י קצבי שם בסי' כ"ד וא"כ בנ"ד דלאו מידי חסריה לק"ק כ"א היזק הריח ולדעתם כי ז' בתי כסאות אין בהם ריח ומצד ראובן יש ריח ועכ"פ קרקע לא חסרם כי מי יאמר ויגלה שהמקום שלהם ולא של ראובן וכתב עוד שם דאף אם ידוע שהכותל והמקום של הק"ק לא שייך בזה לומר קלא אית לה למילתא אליבא דכ"ע ואין צריך לומר בדלא ידיע מי קדם אלא שהכותל היא מחיצה בינו ובין הק"ק דאיכא למימר בשותפות נבנה באופן שמעולם לא היה של הקדש לשנאמר קלא אית לה למילתא במכירתו וכיון דאי הוה איהו טעין הכי היה נאמן גבי יורשים נמי אנן טענינן להו בודאי אליבא דכ"ע עי"ש בד"ק. א"כ אף אנן נמי שאין ידוע מי קדם והם בשותפות יחד אליבא דכ"ע לגבי יורשין אנן טענינן להו וכאמור לעיל: נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן ך'

מזה ימים רבים. כתבתי פסק דין אחד על ענין ראובן שנתחייב לבן דודו שמעון שיחלוק עמו בחזקת הכתובות שניהם