ויוסף אברהם רמג

שכתב בתוך דבריו דלפי מ"ש מהרשד"ם סי' רמ"ט דהא דיורד ברשות אין לו חזקה היינו כשלא נשתהא כ"כ זמן בידו אבל אם נשתהא ט' שנים שאין רגילות להשהות כ"כ הוי חזקה גם מהר"י הלוי סי' הנז' כתב אבל בנ"ד שאין רגילות כ"כ להשהות זמן מרובה בלתי שום מחאה כ"ע מודו דהוי חזקה וה"נ בשותפין שאין מחזיקין זה על זה. שו"ר שכ"כ התוס' בהשותפין ד"ה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם גם מרן בב"י סי' קנ"ז סי"ג הביא שהגהות אשירי כתבו דבנשתהא זמן רב יותר מכדי רגילות שותפין קפדי ויש להם חזקה זע"ז ומתוך דברי מרן הרואה יראה שבפרט זה כל הפוסקים שוים עיש"ב. וא"כ לפי דברי הרב כי מרן הכי סבר מי יבוא אחר ה המלך

עוד הביא כי הסמ"ע הוכיח כי הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ס"ל דשותפין לא קפדי אהדדי אפילו שהא זמן רב ביד א' מהם והרב גד"ת הסכים דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דכלהו ס"ל דבנשתהא זמן רב יותר מכדי רגילות יכול לטעון לקוח הוא בידי גם הרב ש"ך סי' קע"ט כתב דלכ"ע אם שהא מכדי רגילות הוי חזקה ומעתה הדבר שקול בדברי הפוסקים ואנן בדידן נחזי מי הוא מקרי מוחזק ועלתה הסכמתו כהסכמת רבותיו דשב ואל תעשה עדיף וארעא היכא דקיימא תיקום עי"ש. מעתה לפי כל האמור דראובן זה שחזקה זו היא בידו מזמן מרובה ואפילו את"ל דהיא לקהל מ"מ כיון שישנה בידו זמן מרובה יכול לומר לקוחה היא בידי מזט"ה

עוד נראה לומר דבנ"ד אפילו מהראד"ב יודה דזכה ראובן בשלו שהרי שם בסי' י"ו הקשה דברי הטור אהדדי שבסי' קנ"ה גבי הרחקת שובך מן העיר שטוענין ללוקח לומר שראשון עשאו ברשות לא שנא נגד רבים ול"ש נגד יחיד וכו' ובסי' קמ"ט כתב דאם טוען שמכרו לו זט"ה הוי ליה קלא וא"כ איך טוענין ללוקח כן כיון שהוא אינו יכול לטעון כן דא"כ איתא קלא הוי ליה למילתא ותירץ דלא כתב כן דקלא אית לה למילתא אלא גבי מחזיק בקרקע עצמו של הקדש דהא ודאי אוושא מילתא שכירות קרקע הקדש ואית לה קלא אבל הרחקת שובך מן העיר דאין זו קניית קרקע ולא חסרון קרקע אלא דבר קטון הוא אע"פי שמכרוהו לית לה קלא עי"ש. א"כ נראה גם בנדון דידן שאינו מכירת קרקע אלא ביב לבית הכסא שלו ולא חסרן קרקע אלא מקום חלול מתחת לארץ שהולכים שם המים ולאו