ויוסף אברהם רמ

וראיתי למהרימ"ט ח"א סי' קל"ב שהוקשה לו על דברי הטור הנז' במ"ש ואם טוען שקנה מזט"ה אם באמת מכרו לו קלא אית לה למילתא ממ"ש בפ' לא יחפור גבי מתני' דשובך לקחו אפילו רובע הרי הוא בחזקתו זאת אומרת טוענין ללוקח ופרכינן תנינן לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתן ומצריך להו תלמודא וכו' א"נ אחולי אחיל גבי בני ר"הר וכתבו התו' שם פי' זט"ה במא"ה שהרשות בידן וכו' אלמא דטוענין ללוקח ולא אמרינן אם איתא קלא הוי ליה למילתא ולא מזקיקנן ללוקח להביא עדים ותירץ דדוקא במחזיק עצמו הוא דאמרינן הכי שכל אדם שטוען טענה שאפשר לברר אותה מחייבינן ליה לברר וכו' ומיהו היכא דאי אפשר לברר כגון שעברו שנים רבות ומת כל הדור ההוא לא היינו מצריכין אותו להביא עדים א"נ אם מת המוחזק שהיה יודע מי נמצא שם בוועד ההוא אבל יתמי לאו בני איתויי ראיה הם וע"פי חילוקו זה דן שם הרב ז"ל בנדונו שהיה שם יתומים דטענינן להו שאביהם קנה מזט"ה עי"ש. וא"כ גם בנ"ד שראובן טוען כי מזה רבות בשנים שהיה שם בתוך חצירו בכש"ך ועוד שיש בידו שטר שהוא כתוב משנת התק"ם מזמן מר זקנו ז"ל שהיום הזה יש לו שבעים שנה וחתומים בו שני רבנים גדולים האחד הרב מוהר"ר אליהו לנייאדו ז"ל אחיו של מ"ור מהרש"ל בעל ס' בית דינו של שלמה ז"ל והשני מהר"ר ישעיה עטייה ז"ל בעל ס' בגדי ישע וכתוב שם שהיה בחצר ראובן בכש"ך ומזה השטר הוכחש אחד חכם בעיניו שאומר שהוא נכנס לחצר הנז' ויודע בבירור שלא היה שם בכש"ך ורצה לצרף עמו אחד מן הרקים ויבטלו חזקת ראובן ובראותו השטר כסתה כלימה פניו וא"כ נראה דטענת ראובן טענה אלימתא היא שטוענין להם שאביהם קנה מזט"ה שמועיל טענה ליתומים לפי דעת מהרימ"ט ז"ל ומה שטענו על הציבור שנתחדש שם שודאי שלא ברשות הקהל נעשה ולכן רוצים לסותמו גם בזה לא ידעתי מנ"ל הא שהרי גם בזה טוען ראובן שבימיו לא נעשה שום דבר והראיה שאין אחד מכל היחידים הנמצאים זוכר זה כי בימים שקדמו להם נעשה הדבר הזה ובודאי שעל אופן זה כתב מהרי"ט דכיון שהוא יורש ולא נעשית בימיו אנן טענינן ליה שהיחיד שעשה כדבר הזה הגיד לזט"ה ואבו והסכימו לעשותו כי היתה תועלת גדולה לציבור בדבר הזה והגיד להם הנזק הנמשך מזה הדבר ולכן נתנו לו רשות לעשות מה שעשה: