ויוסף אברהם רלט

העניים ואם יטעון שקניתיו מזט"ה כדרך שמוכרין ההקדשות זט"ה אם יודו זט"ה יש לו חזקה ואם יטעון שהלכו להם זט"ה או מתו נאמר לו אם מכרו זט"ה קלא אית לה למילתא וכיון שאין מי שיעיד בזה ויש לקהל עדים או שטר שאותו קרקע היה הקדש ולזה אין לו לא עדות ולא שטר במה שהוא טוען לאו כל כמיניה עי"ש. ומדבריו אלה נראה לדקדק לנדון דידן לפי דכתב דהא דזוכין הקהל וטענת היחיד בטלה לפי שהקהל יש להם עדים או שטר שהקרקע היא שלהם להקדש וראובן אין לו לא שטר ולא עדים אבל אם שניהם מוחזקין ביחד ואין לאחד עדיפות על חבירו ואין ידוע אם הקהל וראובן קנו שניהם ביחד או הקהל קנו תחילה ואח"ך קנה מידם ראובן ועכ"פ אין שם אפילו עד אחד שיעיד שהיא של הקהל אז בכה"ג יש לו חזקה וא"כ בנ"ד שלא יש שום עדות ושום שטר שיעיד שהביב של ראובן או של הציבור ואדרבה יש מקום לומר שכל המקומות של בתי כסאות הוא של ראובן והם קנו מידו ועשו שם בתי כסאות במערה א"כ במה כחם הקהל לומר שהיה המקום שלהם והרי הטור כתב דוקא כשיש לקהל עדים או שטר אבל בלא עדים ושטר אין להם שום עדיפות לקהל ובנ"ד אין להם שום עדיפות על ראובן להוציא מידו וא"כ בנ"ד שלא יש עדים או שטר לא לראובן ולא לקהל א"כ כל אחד יחזיק בשלו ואין להם למנוע אותו על דבר זה

וכן ראיתי להרב ב"ד ח"מ סי' פ"ח שנשאל על אחד שבנה כותל נגד חלון בית הכנסת ברחוק ד' אמות דוקא וכתב שם ועוד דאפילו דהוי הך מילתא פלוגתא דרבוותא היה צד לזכות לבעל החצר לא מיבעיא אם נודע שהחצר קדם לחלון דאז בעל החצר יכול לבנות אפילו סמוך לחלון בלתי שום הרחקה שבעל החצר הוא המוחזק כפי דברי מהריב"ל ז"ל אלא אפילו אם אין ידוע אם החלון קדם או החצר קדם מ"מ אין האחד מוחזק יותר מחבירו כיון שלא נודע מי קדם ואע"ג דהרבים ראוים להיות מוחזקים היכא דלא הוי פרעונות המלך לא משוינן להו מוחזקים ומצי היחיד לומר קי"ל כדין המוחזק עי"ש. הרי לך להדיא דבמקום שלא נודע מי קדם אין להוציא מיד המוחזק א"כ גם בנ"ד שלא נודע לנו מי קדם הקהל או ראובן כל אחד על מקומו יבוא בשלום ואין אחד יכול להוציא מיד חבירו כיון שיד שניהם שוה בו ומה יש לכל אחד עדיפות על חבירו: