ויוסף אברהם רלז

ח' והסכימו ארבעה רבנים עמו והובאה תשו' זו בח"א סי' ס"ד עי"ש. וא"כ בנ"ד שידעו המתירין שאסור להתיר ואפ"ה הם התירוהו בכה"ג אינו מותר ומדהביא הרב החבי"ב סברא זו בלתי שום חולק נראה שהיא מוסכמת אליבא דכ"ע ואפי' לדעת מרן שכתב דבדיעבד מותר היינו נמי בכה"ג שכתב הרב החבי"ב ואפילו את"ל שיש להסתפק בזה בדעת מרן מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וספק שבועה להחמיר. עוד בה שכתב עוד הרב החבי"ב שם באות ע"ב משם הרדב"ז ח"א סי' רל"ח וח"ב סי' שנ"ז על ענין אשה שנשבע לה בעלה שלא ישא אשה אחרת והיא היום בת מ"ו שנים ופסק לה אורח כנשים והבעל לא קיים פריה ורביה והשיב דאם התירוהו אינו מותר דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שמי שנשבע לחבירו לפורעו לזמן פ' ילך אצל ג' הדיוטות ויתירוהו ונמצא זה מפסיד את שלו וכזו לא שמענו וכו' וכתב עוד שם דאפילו למ"ד דבדיעבד מותר אם נשבע לתועלת חבירו דאיכא דררא דממונא אינו מותר ואפילו את"ל דאפי' דאיכא דררא דממונא אם בדיעבד התירוהו מותר היכא דאיכא צערא דגופא אינו מותר עי"ש. ובנ"ד כלהו איתנהו ביה דררא דממונא שעל ידי זה מפסדת מבעלה המזונות והכסות וגם צערא דגופא ואע"ג דהרי"בש ז"ל השוה בין היכא דאיכא דררא דממונא ובין היכא דליכא דררא דממונא מ"מ היכא דאיכא צערא דגופא אפשר דגם הוא מודה דאם התירוהו דאינו מותר וא"כ בנ"ד לא עשה הבעל כלום במה שעשה התרה לפני ג' הדיוטות והנלע"ד כתבתי: נאום האד"ן סימן י"ט

שאלה פה אר"ץ בתוך שביל של בית הכנסת יש שם ז' בתי כסאות לק"ק יזיי"א וראובן גם כן יש לו בתוך חצירו שהיא סמוכה לבית הכנסת בית כסא ש"ך והביב של בית הכסא הזה הולך עד בתי כסאות הנז' ומשם הולכים לביב הגדול שיש בגינה של הק"ק והן היום לסיבה שהם קדירה דשותפי והפועלים של בית הכנסת עצלים ואין רוחצים אותם בכל יום נתרבה עליהם הריח רע מבתי כסאות הנז' וקמו יחידי הק"ק ואמרו לו לראובן שכל הריח הרע הזה הוא מסיבת בית הכסא שלך שהוא קרוב ומה שהם שיש