ויוסף אברהם רלד

דקאי עליה כחומה נשגבה שנשבע לה בעת הנישואין שלא יגרשנה בעל כרחה כי אם מדעתה ורצונה ובלתי עלילה זו לא יוכל לגרשה ועל כיוצא בזה כתבו הפוסקים ז"ל ובראשם הרשב"א ז"ל דבזמן הזה שיש חרם רגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו ושלא לגרש בעל כרחה חזר הדין שלא נאמין להבעל אפילו אם אמר שהוא ראה שזינתה דשמא עיניו נתן באחרת ואם לא יגרש את זאת לא יהבי ליה אחריתי ולכן אינו נאמן וכ"כ המרדכי בקידושין וכ"כ מהרי"קו שורש ק"ז וכ"כ מהראנ"ח סי' מ"ה וסמך ידו על סברא זו ונראה מדבריו שאין שום חולק על סברא זו וכ"כ מהר"י באסן סי' פ"ו

ומהראנ"ח שם כתב להדיא דלא אמרינן שאם בא עד והעיד ה לאשה שזינתה והבעל אומר שהוא מהימן ליה כבי תרי שחייב להוציאה אלא לדינא דהש"ס שיכול כל אדם לישא אשה אחרת על אשתו ולגרשה בע"כ אבל כשהוא אסור בגירושיה כגון שנשבע שלא לגרשה בע"כ ועל ידי האמנת העד אנו באים להתיר איסורו הוי חומרא דאתי לידי קולא וכו' ועוד דשמא יכול לגרשה בע"כ ואפילו שאומר שנאמן עליו העד כבי תרי לפי דשמא עיניו נתן באחרת א"כ כ"ש בנ"ד שלא ראה אותה בעלה לגרשה אינו נאמן בדבר זה כי שמא עיניו נתן באחרת

עוד יש לומר דהא כתב הרמב"ם בפכ"ד מה' אישות ופסקו מרן בב"י על אשה שזינתה תחת בעלה בשגגה שסברא שהוא בעלה ונמצא שאינו בעלה או באונס שהיא מותרת לבעלה וא"כ יש לומר דבנדון דידן יש לה מיגו שנאמין אותה במה שאמרה שלא נגע בה הנטען מיגו שהיתה יכולה לומר שסברא שהוא בעלה ולא הרגישה שאינו בעלה ער לבסוף שהרגישה בו ודחקה אותו

וגדולה מזו ראיתי להרב באר מים חיים ח"ב סי' א' שנשאל בנדון דידן בבחור אחד ששכב עם אשה במטתה והיא אומרת שלא הרגישה בו ושכב עמה עד אור הבוקר כתב שם שאין זה ידים ולא רגלים לומר ששכב עמה ועשה עבירה דאפשר