ויוסף אברהם רלג

חמש שנים ובא עליה כמה פעמים והיא חשקה בו ומתקנת לו כמה מיני מאכל והולכת לו ברצונה והיא גם היא העזה פניה ותאמר לו שהכל אמת אמנם זה ז' חדשים עזבתיהו והלכתי אחר אהרן מפני שהוא עשיר וממלא חסרוני והשיב מהרא"ז הנז' כי הודאה אין כאן וגם לא שויתה נפשה חתיכה דאיסורא דאפשר דהיה ממלא תאותו בחיבוק ונישוק ולא באו לידי מעשה האיסור דכל זמן שלא אמרה האשה בפירוש שהיא נטמאת וזינתה עמו לא שייך לומר שויתה נפשה חתיכה דאיסורא דומיא דהאשה שאמרה אשת איש אני שהאיסור מפורש בפיה והביא ראיה לדבריו מההיא דהת"הד סי' רכ"ב הנזכר דכתב דאע"פי שבאו דבריו אלה אחר דברי המשרת שאמר שזינה עמה אפ"ה כתב הרב שנוכל לפרש דבריו כאמור לעיל. וכתב עוד שם דהמעיין שם בדברי מהרא"י יראה בבירור דהרב סבר דכל שלא אמרה בפי' שנטמאה עמו לאו הודאה היא אפילו לסברת הרבנים הדנין שם נראה דלא אמרוה כי אם שם מפני שראו דבריו על דברי המשרת שהודה שם על גוף המעשה אבל בנ"ד פרשתו של אהרן סתומה פשיטא דלא הוי הודאה עי"ש. מדבריו אלה נראה שאפילו הודית האשה שהיא רודפת אחריו למלאת חסרונה אנו מפרשין למלאת חסרונה במה שצריך לה וממלא תאותו בענין אחר א"כ כ"ש בנדון דידן שאמרה האשה שלא נגע בה בגוף המעשה כלל ולא הודית לו בשום זמן והן היום היא אנוסה ומה בידה לעשות והראיה שלא הלכה עמו לבית הסתר ואם היא חושקת בו ורודפת אחריו א"כ למה לה לשכב עמו סמוך למיטת בעלה ולמה לה לקול מלחשין ואדרבה היתה מקבלת אותו בשתיקה שלא ירגיש בהם הבעל. ועוד כי בנדון הרשב"א שמע הבעל קול מנשמין כדרך איש ואשתו ואעפ"כ כתב שם הרב כי מה ששמע הבעל יש לומר במיעוך שדים ושגעון ומן השיגעון ההוא שמע קול נשימתן עי"ש. הרי שלך לפניך שאפילו ששמע הבעל באזנו הכיעור ההוא אפ"ה כתב יש לומר מיעוך שדים א"כ כ"ש בנדון דידן שלא שמע כ"א קול מלחשין דאפשר לומר שהיא מתחננת אליו שילך מאצלה שלא ירגישו שכנותיה ויוציאו עליה שם רע ומה גם שהבעל קודם לזה לא ראה ממנה שום פריצות לא עם זה ולא עם אחר. ועל הפעם הזאת שמתריס הבעל ואומר שרצונו לגרשה בלתי שום אומדנא ועל לא חמס בכפה יש מקום לומר על כיוצא בזה עיניו נתן באחרת ורוצה למלט נפשו מן אריה דשבועה