ויוסף אברהם רלב

ראיה מדברי הרמב"ם בפכ"ד מה' אישות שכתב כיצד היא יוצאה משום שם רע כגון שהיה שם עדים שעשתה דבד מכוער וכו' אבל כשאין שם עדים שהאשה עשתה דבר מכוער אע"פי שהוא עשה מה שעשה אין לאוסרה כלל ונראה דבנ"ד היה שבאו עדים שהנואף שכב עמה במטה ולא ראו שבא עליה והיא היתה אומרת שהיתה ישנה ולא הרגישה אם שכב עמה וכתב דבנ"ד מ"מ נאמנת ופשיטא לענין זה לומר שלא ידעה אם היה במטה אצלה אם לאו כי אין זה רחוק כ"כ כי אפשר שבא לשכב במטתה ולא הרגישה וזכר לדבר רות ובועז וא"כ אין כאן עידי כיעור כלל כי אין העדים מעידין שבהקיץ הניחה את הנחשד לשכב אצלה ואין לאסור אשה על בעלה ע"י עידי כיעור אפילו לדעת המחמירין אלא כשעשתה דבר מכוער ביותר כמ"ש בתשובותו משם מהר"ם מלובלין ז"ל. וכתב עוד וגדולה מזו נראה שאף אם אמרה שבא עליה כשהיתה ישנה ולא הרגישה כלל רק שמצאה טיפי זרע בסדין ועי"כ אומרת שבא עליה נמי נאמנת לומר שלא הרגישה שבא עליה במיגו שהיתה יכולה לומר שלא בא עליה כלל כיון שאין העדים מעידין שבא עליה מכ"ש בנ"ד שנאמנת לומר שלא בא עליה כלל עי"ש. הרי מדבריו אלה נראה להדיא שאפילו יש רגלים לדבר ששכב עמה שמצאה טיפי זרע בסדין ועכ"ז אינה נאסרת על בעלה לפי שהיא יכולה לומר שהיתה ישינה והיא אנוסה ואפילו שזה רחוק מהמציאות עכ"ז היא מותרת לבעלה א"כ כ"ש בנ"ד שאומרת שהיתה ישינה כשבא לשכב במיטתה ומיד שהרגישה בו שאינו בעלה שלא היתה לו חתימת זקן דחקה אותו מעל מטתה ומה שלא צעקה כבר נתנה אמתלא לדבריה שאפי' על עסקי חנם מוציאין שם רע כ"ש כשיש מקום לדבריהם אכן מה שהביא ראיה מרות ובועז לא הרגיש בה בועז לפקד"ן שאינה ראיה דהתם גבי רות לא נתכוונה לשום דבר כי אם עיקר ביאתה אליו לרמוז לו שהוא גואל ולכן שכבה במרגלותיו ולא הרגיש ועוד כי לא שכבה בצידו אלא במרגלותיו לכן לא הרגיש אבל זה האיש ששכב בצידה ועוד כי לא יכלה ממנו חיבוק וגיפוף ואיך אפשר לומר שלא הרגישה בכל זה ויתכן לומר שבעת שראו אותו העדים ואז עדין לא עשה שום דבר וצעקו עליו ואז באותו עת הרגישה והקיצה משנתה וברח והלך לו

עוד ראיתי למהר"א זאבי הובא בס' חוט המשולש סי' י"ד באיש אחד שהודה ולא בוש שהוא כרוך אחר האשה הזאת זה