ויוסף אברהם רלא

לאשתו שהולכת נגד בחור אחד במקום יחוד ושהו שם כדי שעה קטנה לא שיעור טומאה ושוב פעם אחרת הכהן היה שוכב על מיטתו ומאחר הכותל שמע מקול נשימתם שקלקלו אבל לא ראה גוף המעשה רק ששהו כדי טומאה וסמך אזנו לכותל ושמע קול מנשמין ומחמת זה רצה לאוסרה על עצמה ושאלה זו הביאה הרשב"א ז"ל בסי' תתל"ב ותתל"ג וכתבו שניהם שם דמהר"ר יחזקאל אסרה וכתבו שם דחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ואם הייתי שם הייתי נושא ונותן עמו כי קי"ל אין אוסרין על היחוד ואין אוסרין אלא בקינוי וסתירה או כשיראו אותם בקירוב כשר כדרך המנאפין אבל במה שישמעו אותם שהם מנאפין אין זה כלום כי מה שייך שמיעה במנאפין ואפילו שמעו אותם שהם מנשמין מה בכך שמא היו משתגעין בדרך שחוק עי"ש. הנה מדברי הת"הד הנז' נראה שאפילו האשה הודית ששכב עמה אנו אומרים ששכב עמה דרך איברים ומפרשין שכך כוונתה כ"ש בנ"ד שהאשה אומרת שלא נגע בה כלל ופי' שיחותיה שמיד שבא למטתה דחקה אותו בידים ולא נגע בה מעולם ואף שכתב הת"הד אח"ך אמנם אחרי דמהר"א וכן אתון דיינתון אהך עובדא כאילו אמרה טמאה אני לך גם אני אדון אכה"ג עי"ש אכן נראה דדוקא בנדון דידיה שבאמת המשרתת הודית לדברי הבעל בית שהיה אצלה ושכב עמה ויש שם עוד רגלים לדבר כמבואר שם וגם המשרת הודה ששכב עמה ונמצא ששניהם הודו שעשו מעשה אלא שהאשה דברה דבר דמשתמע לתרי אנפי אבל בנ"ד הנטען כיחש ואמר שלא עשה שום דבר ואף היא תשיב אמריה שהיתה דוחפת אותו בידים ולא הניחתו ליגע בה כלל ובכה"ג דנדון דידן אף הרב תרומת הדשן יודה בזה. ועוד מתשובות דשייכי נראה וגם מתשובות הרשב"א הנז' דאפילו ידע קודם זה שהבחור רודף אחריה ואח"ז נתיחדה עמו ואח"ז שמע ג"כ שהיו מנשמין ואין לך אומדנא גדולה מזו ואפ"ה התירה אילולי חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר א"כ כ"ש כשהבעל לא ראה כלום מכל הנז' כ"א דוקא קול מלחשין ומנ"ל שהלחש הוא שהיתה מדברת על לבו שילך ממנה והראיה שלא הלכה עמו לבית הסתר או לחצר ועוד כיון שבעלה בצידה למה לו לחישות יעשה חפצו וילך לו

גם מצאתי להרב עבודת הגרשוני סי' ז"ך שנשאל על אשה שהיתה ישנה ובא אצלה איש והיא אומרת שלא בא עליה והביא