ויוסף אברהם כג

היכא דמת האב ולא חזר בו זוכה הבת במה שהכין לה והרואה יראה למהרי"א עצמו שהביא ראיה לדבריו מדברי הריב"ש ששם נדונו היה בבת שהכין לה אביה צרכי נדונייתה וקדשה ללוי ומת ראובן אביה והשיב דהבת לא קנתה החפצים ההם אע"פי שהיה דעת האב לתתם לה כשתנשא כיון שעדין לא נתנתם לה ע"כ הרי כתב להדיא דאע"פי שמת האב ולא חזר בו ממתנתו אפ"ה לא זכתה בהם אע"פי שקנאם לצורכה ואיך כתב הרב ז"ל איברא שנדון הרב היה כשאביה קיים אלא שלפ"ז קשה כי נמצא כי דברי מהרי"א הם לקוחים מדברי הריב"ש ואיך יחלוק המבי"ט על דברי הריב"ש ולפחות היה לו להזכירו

גם ראיתי להרב ב"ד ז"ל דף שהקשה על דברי הריב"ש וז"ל וקשה למה לא קנתה הבת בשביל שעדין לא נתנם לה והרי שנינו בפ' שום היתומים אחד המקדיש ואחד המעריך אין לו בכסות אשתו ובניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים שלקחן לשמן ופי' רש"י לפי שאינן שלו סנדלים חדשים רבותא קמ"ל דאע"פי שעדין לא נעלום הרי הן בחזקתן משעת לקיחה וכו' הרי דאע"פי שעדין לא נתנם זכו בהם ואיך כתב הריב"ש דלא זכתה הבת בשביל שעדין לא נתנם לה ותירץ דלא דמי דהתם בכסות אשתו ובניו מקנה להם מיד באותה שעה לפי שאין דברים שבעת הלקיחה משתמשים בהם מיד אבל בדברים של נדוניא אינו מקנה אותם לבת מיד באותה שעה לפי שאין צריכים לה ואינה משתמשת בהם עד זמן הנישואין ולכן כל אותו זמן שקודם הנישואין הרי הם בחזקתו ולכן אם מת קודם הנישואין לא זכתה הבת לפי שעדין לא נתנם לה. אמנם נראה שאם יש בכלל החפצים ששלח דברים שראוים ומשתמשים לה עכשיו קודם נישואין יראה דאפילו לא לבשתם עדין זכתה בהם כדין כסות אשתו ובניו דערכין דמפני שראוים לה לאותה שעה הוא מקנה אותם מיד ולא כתב הריב"ש דלא קנתה הבת אלא דברים שאינן ראוים לה להשתמש בהם קודם נישואין עי"ש. ולפקד"ן דיש לפרש דברי הריב"ש בדרך אחר וממילא יתורצו הקושיות הנז' והוא כי יש לדקדק על דברי הריב"ש בתחילה במ"ש שכאשר היה ראובן במד"הי היה שולח לביתו תכשיטין לצורך בתו כדי ליתנם לה בזמן הנישואין בנדונייתה או במתנה וקשה דמה לו להזכיר כ"כ באורך שהיה שולח לביתו לצורך בתו והו"ל לומר סתם שהיה שולח תכשיטין לבתו אכן נראה לומר