ויוסף אברהם רכז

אחר שקו המידה בידו שלא יטה ועוד אחר שמרן הביא דברי התו' ולא כתב דכיון דכתבו בדרך אפשר יש להחמיר נראה דסבר דבעשייתן יש להקל וכן נראה מדברי מור"ם שפסק להדיא להתיר ולא חש למה שכתבו התו' בדרך שמא א"כ מנ"ל לומר ואין ולאו ורפיא בידיה הרב החבי"ב. ועוד דאף דהתו' כתבו בדרך שמא היינו דוקא במקום שאסרו הכתיבה כתבו שמא בעשייה אין איסור אבל במקום שהתירו הכתיבה עצמה מנ"ל להחמיר במכשיריה. ועוד דהרי מצינו בסימן תקל"ו בענין הרכיבה כתב שם מרן בס"א מי שצריך לרכוב לטייל או לצורך המועד ולא ניסה ללכת ברגליו יכול ליטול צפורני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי הרכיבה ומדין זה למד המג"א בסקכ"ו דמותר לתקן הקולמוס. והדיו דליכא כ"כ מלאכה וא"כ גם גבי שירטוט כיון שהם באים לתיקון הכתיבה מותר לשרטט.. וכ"ת דהרי כתב הרב החבי"ב שם דהשרטוט אינו צורך הכתיבה דבלא שירטוט יכול לכתוב מה שירצה ואין השירטוט אלא ליופי הכתיבה שתהא מיושבת עי"ש. זה אינו שהרי גם בענין הרכיבה אם לא יעשה ויתקן צפרני הסוס היה יכול לרכוב וילך על גבי הסוס אפילו בלא תיקון אלא שאין הרכיבה מיושבת כי אין הסוס מהלך בטוב ועכ"ז התירו לו לתקן בח"ה מלאכה גמורה ומעשה אומן כדי לטייל בגנות ופרדסים א"כ כ"ש גבי שירטוט שיש כמה סופרים שאע"פי שיודעים להשוות השיטות עכ"ז כשיש שירטוט לפניהם יותר יש להם מנוחה ועונג וא"כ למה נצער אותם כיון שעיקר הכתיבה התירו להם לכתוב בחול המועד

ולענין אם מותר לתקן חק תוכות בח"ה הנה מרן ז"ל בא"ח סי' ל"ב סעיף י"ח כתב אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגג יגרור הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב ואם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו עי"ש. מדברים אלו נראה שאין צריך לגרור כל האות אלא דוקא כנף האות שנדבק וגבי חול המועד מצינו שלא אסרו אלא להגיה אות אחת שלימה לכתוב אותה מחדש אבל לגרור קצת מן האות במקום שנדבק מותר. ועוד הרי כתבנו לעיל משם הרב החבי"ב שאפילו אות שלימה שנחסרה אם רישומה ניכר מותר לכתוב א"כ דכוותה נמי גבי חק תוכות אין בו