ויוסף אברהם רכו

יאכל כותב ומוכר לאחרים ולא ממ"ש כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו דמזה אין נראה שאין מניחין תפלין במועד ואדרבה יש מקום לומר מדהתירו לכתוב לעצמו נראה שמניחין תפלין במועד ומשו"ה הותר לכתוב לפי שהוא צורך המועד ולא ידעתי מה תיקן בזה במה שלא כתב וכן היה מנהג העולם ומה לו למרן להניח הניתנין למעלה למטה ולעיקר קושית הרב יד אהרן הנז' נראה לומר דבתחילה בה' תפלין עלה בדעת מרן לדקדק ממה שכתב הרמב"ם אבל כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו נראה מזה דבח"ה מניחין תפלין ומשו"ה הורשה לכתוב לעצמו ואח"ז ראה בהפך דמדכתב ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים דמזה משמע שאין להתיר בכתיבת תפלין יותר משאר מלאכות משמע מזה שאין מניחין תפלין בח"ה והתפלין ושאר מלאכות שוים ובודאי הוא לפי שאין מניחין תפלין בח"ה וחזר בו ממ"ש בה' תפלין והסוגיא בדוכתה עדיפא וא"כ לפ"ז מ"ש אבל כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו הוא לפי כיון שהם לעצמו ואין לו בהם שכר וגם אין בהם טורח כ"כ לכן התירו לכותבם ולהניחם לאחר המועד וכמ"ש המג"א בסק"ו

ומזה הטעם עצמו הוצרך הרמב"ם לבאר פה שאם אין לו מה יאכל מותר לכתוב לאחרים בשכר ולא הספיק לו במ"ש לקמן בסוף הפרק וכל שאסור לעשותו אם אין לו מה יאכל מותר ועושה כדי פרנסתו להודיע לנו פה שהכתיבה אינה צורך המועד שאין מניחין תפלין בח"ה ואין מותר כי אם דוקא אם אין לו מה יאכל וא"כ נראה כי מרן חזר בו ממ"ש בה' תפלין וראיה לזה שהרי פה בה' ח"ה בב"י סי' תקמ"ה חזר וכתב מה שכתב בכ"מ ה' שי"ט בלתי תוספת ומגרעת ובודאי לפי שחזר בו ממ"ש בה' תפלין

והרב החבי"ב בשיירי א"ח סי' תקמ"ה הגהב"י אות י"ו נסתפק בשירטוט במקום שהותר לכתוב בח"ה והביא דברי התו' והביאם מרן בב"י דבעשיית תפלין וציצית לא איירי במתניתין ושמא אין אסור כי אם בכתיבה וטויה עי"ש וכתב דאין מינה ראיה לפשוט ספיקו חדא כי התו' כתבו בדרך שמא ולא במוחלט ועוד דהשירטוט דמי לטויה ואסור עי"ש. ויש לי לתמוה על דבריו דהא הוא עצמו לעיל גבי ס"ת שיש בו דבוקים שהתיר לגררם לפי שאינו מעשה אומן ומטעם זה התיר לכתוב אות אחת שנחסרה ורישומה ניכר שמותר לכתוב אותה א"כ גם בשירטוט היה לו להתיר שאין בו מעשה אומן