ויוסף אברהם רכד

להגיהם במועד והלא ירשום במקום הטעות ואחר המועד יביא ספר אחר ויראה הטעות ויתקן. ואם נאמר דמיירי שנמצא טעות. בנקודות ובטעמים וע"פי עיונו הרגיש בתיבה היכי סגיא הא נמי פשיטא דיכול לתקן דאין זה מעשה אומן ולא אסרו הפוסקים אלא כתב אשורית שהוא מעשה אומן והרי מרן החבי"ב התיר לכתוב אות אחת שרישומה ניכר וא"כ כ"ש בנקודות וטעמים ועד שירשום בדיו מקום הטעות ירשום הנקודות והטעמים ועוד יתכן לומר דגבי מקרא לא נחית הט"ז לשאול עליהם כי ודאי מותר לתקנם שהרי אם לומד מקרא והוא חסר הרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ ואם ידלג אותם יש לו צער גדול לקרות בספר מוטעה ועוד דאפשר דמיירי שמצא הטעות בסדר ההפטרה או בפסוקי דזמרה ואם ידלגם א"כ נמצא שלא קרא כסדר ותיקון חז"ל. ואף את"ל דיש מי שמתיר ללמוד בע"פ דברים שרגיל בהם הרי מצינו לכמה מהמון העם שאפי' שבכל יום לומדין אותם עכ"ז אינם יודעים לאומרם כי אם בספר וגם אם נאמר דקושית הט"ז על מ"ש מרן שיתקן גמרא אפשר דמיירי הכא בלומדו סדר פיטום הקטורת ואביי ואיזהו מקומן שהרגיש שיש שם טעות ואינו יודע לאומרם בע"פ ואם ידלגם לא התפלל כתחז"ל

ומעתה ע"פי האמור מ"ש הט"ז שע"י עיונו הרגיש שיש שם טעות ואם יניחו אחר המועד ישכח ממנו כנראה מדבריו דבאופן אחר אסור. לפקד"ן דאינו כן ולא נתנו דבריהם לשיעורין ועוד לפי דבריו לא תיקן כלום גבי מקרא שהרי עיניו יחזו בספר אחר שהוא מתוקן ויגיה ממנו ואפילו רשימה אינו צריך ובפרט בזמן הזה שנתרבו ספרי הדפוס וכולם ככסף הם מזוקקים ואם ימצא טעות יגיהו מספר אחר ואפילו בספרי הש"ס הם מוגהים היטב ויכול לתקן ספרו מהם א"נ אפשר דמיירי הכא באחד שקבל על עצמו בנדר ללמוד בתורה שיעור זמן מה ואם הספר מוטעה לא יוכל ללמוד בו ונמצא שביטל קביעותו ועל אופן זה כתב מפני שצריך לקרות בהם הכוונה דחיובא רמיא עליה ללמוד אותו חוק שקבע עליו והנה פשט דברי מרן במ"ש וכן בספר מקרא וגמרא שצריך לקרות בהם במועד הכוונה על סתם בר ישראל שרוצה ללמוד בח"ה שהוא פנוי ממלאכ' ולקיים מאי דאמור רבנן לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה ואם ילמוד בספר שיש בו טעות לא יוכל ללמוד היטב וישתבש וכמ"ש המג"א בסק"ה דאם