ויוסף אברהם רכג

ומרן ז"ל בב"י ובש"ע כתב שנ"ל שאם לא היה להם ס"ת כשר מותר להגיהו בח"ה כדי לקרות בו בצבור וכן בספר מקרא וגמרא שצריך לקרות בהם במועד מותר להגיהם משום דהוי דבר האבד וקשה לי במ"ש שמותר להגיהם במועד דא"כ במה קראו בי"ט ואפשר דמיירי שנמצא הטעות בי"ט או בח"ה ואין להם ס"ת אחר לקרות בו אכן במ"ש הב"ח ואפילו נמצא הטעות במועד אסור לתקנו בח"ה וקשה והרי בהא עסקינן שנמצא הטעות במועד דאם מצאו הטעות קודם מועד א"כ במה קראו במועד ואפשר דהב"ח יפרש שלא היה להם מנין עשרה במועד ולא קראו ס"ת כלל א"נ שלא היה להם ס"ת כלל ובא להם בח"ה וכ"ת דהא כדאיתא והא כדאיתא דלגבי מקום שיש להם ס"ת אחר מיירי שנמצא הטעות בין קודם המועד ובין תוך המועד אבל לגבי מי שאין להם ס"ת אחר מיירי שנמצא הטעות במועד דאל"כ במה קראו במועד זה אינו דהא הטור לא מיירי אלא במי שנמצא הטעות במועד ואפילו במקום שיש להם ס"ת אחר שכתב הטעם משום שאינה צורך המועד ואם נמצא הטעות קודם המועד זה איסורו משום מכוין מלאכתו במועד וכדכתב הוא עצמו וא"כ לא הו"ל להב"ח לומר ואפילו נמצא הטעות במועד אלא הו"ל לומר ואם נמצא הטעות במועד אסור משום שאינה צורך המועד וכל אחד איסורו משום דבר אחד כאמור לעיל

ועל מה שכתב מרן וכן בספר מקרא וגמרא הקשה הרב טורי זהב שם בסק"ג דבשלמא ס"ת צריך לקרות בו בצבור משו"ה צריך להגיהו אבל שאר ספרים שלומדי' בהם במועד הלא יכול ללמוד אפילו שאינם מוגהים רק יעשה רושם במקום הטעות ואחר המועד יתקנם ע"כ. ולפקד"ן דהכא מיירי במלמד בנו תורה בספר ההוא ואם ילמדו בספר מוטעה שבשתא כיון דעל על כמ"ש בש"ס בב"ב וקשה עליו להוציאה מדעת הבן ולכן קראו חכמים ז"ל דבר זה דבר האבד שמאבד הלימוד מהבן א"נ כי עי"ז במקום שהבן לומד שתי הלכות ע"י שהספר מוטעה לומד הלכה אחת וזה דבר האבד הוי והוא ז"ל תירץ שע"י עיונו הרגיש שיש שם טעות וא"כ שפיר הוי דבר האבד דאם ימתין אחר המועד ישכח ממנו ולא ירגיש בטעות וקשה דתירוץ זה לא אתי אלא גבי גמרא שע"פי עיונו יכול להוסיף ולגרוע אבל גבי מקרא מה שייך להוסיף ולגרוע והרי הם סדורים בכתוב כנתינתם מסיני ומפי הנביאים וא"כ עדין ק' גבי מקרא למה צריך