ויוסף אברהם רכא

עד אשר יסכימו עמי חכמי ורבני אר"ץ יע"א היושבי על מדין שמהם תורה יוצאה ולהם משפט הגאולה

וכל זה נראה לי להלכה אבל למעשה אם יסכימו עמי חכמי ורבני אר"ץ ויען שהם טרודין להביא טרף לביתם ואין יכולין ללמוד באורך כל הענין ואני איני סומך על דעתי לכן עצה היעוצה לק"ק הנז' שיתמידו על מנהג שהנהיג אותם הרש"ך נר"ו וכדי להנצל מסרחון המים של גשמים שיעשו עוד מקוה לפני המקוה הראשון סמוך לו ויעשו נקב בין זה לזה כשפ"ה ואם נקוב יותר יפה ויפה ויהיה בראשון כ"א סאין שהוא רוב המקוה וימשכו עליו מים שאובין ואחר שיתמלא המקוה הראשון ירד על השני ויתמלא מהראשון שהוא מעורב מי גשמים ושאובה שהמשיכוה ותמיד יטבלו בשני וכשיתחיל להסריח יוריקו אותו וימשכו עליו מים מן הראשון וככה יעשו תמיד והראשון כיון שאין טובלין בו לא יסריח כלל ועוד אפילו יסריח מה בכך כיון שאין ממנו תועלת אלא לחיבור כשפ"ה וכ"כ מרן שם סמ"ד מקוה שיש בו ך' סאה ומשהו מים כשרים והיה ממלא מים שאובין חוץ מן המקוה ונמשכין עד המקוה וכו' הרי הוא כשר ואפילו השלימו לאלף סאין וכן גג שהיה בראשו ך' סאין ומשהו מי גשמים ומילא בכתפו ונתן לתוכו פחות מעשרים ונמצא הכל פסול ופתח הצינור ונמשכו למקוה אחר הרי זה כשר שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה הואיל ויש רוב מן הכשר ע"כ וזה הדרך נאות לינצל מכל חשש ופקפוק כלל ואף שיש מקום להתיר באופן הנז"ל: כה דברי הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן טו"ב

שאלה פה אר"ץ יע"א בדורות שלפנינו היו כותבין ספרי תורות בדיו שחור שהוא דבוק בעור ואפילו שעבר זמן מרובה לא יפרדו האותיות ומכמה שנים התחילו להביא ס"ת מעיר בבל יע"א שהדיו מבהיק וכמה מהם שהאותיות נפרדות גם לפעמים ניתז רוק על הס"ת והאותיות נמחקים ויהיה האות חק תוכות ולפעמים יצטרך לגרור כל האות ולכתוב אחרת במקומה אחר שיקלוף האות או לעשות טלאי ולכתוב עליו האות ולכן נהגו שבכל ערב שבת בא הסופר לב"הכ ובודק הס"ת ומגיה אותו ויש להסתפק