ויוסף אברהם רכ

לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו ופסקו מרן בס"ס וא"כ בנ"ד שאין המים עומדין אלא נזחלין אין זה עירוב ע"כ. אין דמיונו עולה יפה שהרי הרמב"ם ומרן לא כתבו כן אלא דוקא בשטף של גשמים אבל מעין מתערב אף בזוחלין וכ"כ הש"ך בס"ק קכ"ט דוקא גשמים אבל מעין מתערב אף בזוחלין

באופן דנלע"ד דאם ינקבו הסילון שמקבל המים הבאים מן הגלגל והם מחוברין תמיד לילה ויומם ע"י ניצוק זה עם מי הנהר ובכה"ג שהיא שאובה שהמשיכוה שהיא מדרבנן אפילו ע"י ניצוק כשר וכן מצאתי להרב בני אברהם י"ד סי' ט"ו שכתב וז"ל וכל האחרונים שראינו שהכשירו ע"י ניצוק הויא בשאובה דרבנן וכן משמע מדברי מהרי"ט סי' י"ז וכן הוא דעת הטור שהבאתי לשונו לעיל עכ"ל. הרי משמע דסבר לה מר דגבי שאובה דרבנן ליכא למיחש שם לההיא דניצוק ואף שהרב ז"ל בנדונו שם התמרמר והוצרך שינקבו הכלים כשפ"ה כמו שיעו"ש נר' דהתם דוקא שבנדונו היו המים באים ע"י גלגל שמחזר ע"י הבהמה אבל בנ"ד שהמים מתגלגלים מן הנהר מאליהם בזה יש לסמוך על דברי ר"ת שהביא המרדכי ודברי הרוקח כנז' לעיל

באופן כי לפק"ד נראה כי יש להתיר מקוה דנ"ד על אופן שכתבתי לעיל עם כל צדדי ההיתר שכתבתי ואל תתמה על החפץ מדברי מרן שבספר אבקת רוכל הנז' שאסר להם המקוה אשר בחמ'א שבא על ידי גלגל הנקרא נעורא מן הנהר הזה עצמו ולמה לא עשה להם תיקון כאשר כתבנו לעיל כי אפשר שמקום המרחץ ומקום הטבילה הם רחוקים זה מזה וכיון שהם רחוקים אפשר שיפסקו המים ולא יתחברו יחד עם מי הנהר בעת מילוי המקוה ועוד כי אפשר שהמים הם מכוסים באבנים לרוב המרחק ביניהם ומים לא יראו החוצה אל העין ומהיכן ידע לה מר שהמים. חוזרין לנהר ומה גם מרן עצמו כנר' שלא הלך לחמ'א כלל כי אם מפי השמועה ומהרי"ץ נמי לא ראה אותם כי הם הולכים במדרון תחת הארץ ומהיכן יוודע לו ועוד כי באנטוכיא מים רבים וגם האמה שנשפכין בה המים היא גלויה בחוצות וקרובה לנהר ואם יש לחוש להפשרת שלגים בימות החורף יכולין למלאת המקוה בזמן שלא יש הפשרת שלגים בזמן שאין המים נוספים כן נראה לפק"ד להלכה