ויוסף אברהם כא

דקבלנו הוראת מרן דאמדינן דעתו אפילו להוסיף על העישור וכמ"ש הרב ח"מ והרב נאמן שמואל ז"ל וכמש"ל אם גילה דעתו האב שכך רצונו ליתן אפילו שהוא יותר מן העישור ואפילו שלא היה שם קנין

אכן נראה דזה אינו כי מרן עצמו בתשובותיו א"ה סי' י"א סבר לה מר כדעת הריב"ש ונראה לתרץ כי מהרשד"ם לא פליג על דברי הריב"ש והוא כי כבר כתב הריב"ש בתוך השאלה שממונו נאבד וא"כ כיון שיש שם בן ובמקום בן אנו נותנים לה מכח מה שאנו אומדים באביה או אם גילה דעתו בפירוש כגון שהשיא בת בחייו או שאמר בפירוש כמה רוצה ליתן לה כנדון מהרשד"ם א"כ בנדון הרי"בש שנאבד ממונו אחר שנדר לה משו"ה לא זיכה לו הריב"ש כ"א דוקא אם יש קנין אבל אם לא יש קנין לא יזכה לפי שאף שגילה דעתו כמה רצונו ליתן לה והיה ראוי שתזכה בו מ"מ כיון שנאבד ממונו אמדינן דעתיה שאין רצונו לתת לה מה שנדר ונמצא לפ"ז דאף דהריב"ש שכ' דדוקא אם יש קנין זכתה אבל אם לא יש קנין לא זכתה במה שנדר לה היינו דוקא לפי שבעת שמת נאבד ממונו ואף שנדר לה היינו דוקא בעת שהיה עשיר אבל אם הוא עומד במצבו הראשון ולא נשתנה ונדר לבתו סך מה זכתה במה שנדר לה ולאו דוקא שנדר לה אלא ה"ה אם אמר בפירוש שכך רצונו לתת לה אין לך גילוי דעת גדול מזה וזכתה בו מאותו עת. וא"כ נראה בנ"ד שהזמין לה צרכי נדונייתה דזכתה בהם ואף דמהרשד"ם לא כתב כ"א דוקא אם נדר או לפחות אם אמר באמירה בעלמא נראה דכ"ש נ"ד שעשה מעשה בפועל והיה אומ' לה ולאמה בפני אחיה שהם לנדוניית' ודאי דזכתה בהם מאותו עת וכן מצאתי להמבי"ט ח"ב סי' רי"ט שכתב במה שטענה הבת דכשמת האב עדין לא נשאת אחותה וא"כ שתיהן יורשות בשוה ובעל לאה טוען כי קודם שמת אביה זכתה בכל מה שה שהכניסה לו והשיב ולכן אם יתברר כי מה שהכניסה לבעלה הכל נתן ויחד לה אביה בנדונייתה בחייו אין לאחותה שום זכות במה שהכניסה עי"ש. הרי דסבר לה מר כיון שנתן ויחד אותם לה אע"פי שנשאת אחר מותו זכתה בהם הבת

והנה במה שכתב שיחד ונתן הא ודאי תרתי בעינן דאם נתן ולא אמר לה הרי אלו לצורך נדונייתיך הנתינה לאו כלום היא דאפשר שנתן אותם לה כדי שתשמור אותם לצרכו כשיצטרך להם ואם יחד אותם לה שאמר לה קניתי לך תכשיטין ובגדים לנדונייתיך