ויוסף אברהם כ

בעלמא זכתה. ונראה לתרץ והוא דההיא דסי' שי"ג שנפלה הירושה לפני הבן והבנות וכשיש בן תקנו חכמים ז"ל לאמוד דעת האב לתת לה פרנסתה וא"כ אם ראינו לאב שגילה דעתו כמה יתן לה זה יספיק לה וזה עדיף ממי שהשיא בת בחייו דאפשר לומר דלראשונה נתן ולשנייה לא יתן ככה אבל ההיא דסי' של"ג שם לא היה בן כי אם בנות יורשות ובכי הא אין לנו לאמוד דעת האב אלא היא באה לזכות במה שפסק לה אביה ועל זה שקיל וטרי הרב שם והעלה דלא זכתה הבת באותה פיסקא וא"כ נראה דבנ"ד שיש בנים ובת יש לנו לאמוד דעת האב דבהכי ניחא ליה ומה גם כי מצינו לו שגילה דעתו בפירוש והכין לה צרכי נדונייתה

אך עדין נראה דהריב"ש בסי' קכ"ט פליג על דברי מהרשד"ם הנז' שנשאל שם על ראובן שהלך למד"הי ושידך את בתו שם ללוי ונדר לתת להמשודך כ"וכ מעות ונשתעבד בקנין ומת אביה ובא לוי ותבע מה שנדר לו חמיו והשיב שאם היה שם קנין הדבר פשוט שגובה לוי מה שנדר לו חמיו אמנם צריך שיהיו התנאים בעת הקידושין אבל אם היו התנאים בשעת השידוכין ואחר זמן קדשו ולא הזכירו התנאים אינם נקנים באמירה ע"ש הרי להדיא דאע"פי שנדר לה בעת השידוכין לא קנתה הבת כ"א דוקא אם היה שם קנין ואפילו שהיה שם בן ואין הבת יורשת. אכן נראה לומר ובתחילה יש לדקדק על דברי הריב"ש דאיך כתב בסתם דאם יש קנין יטול מה שנדר לה ואם לא יש קנין היא תאמר לו או כנוס או פטור הרי הלכה רווחת דלפרנסה שמין באב וא"כ הו"ל לומ' דישומו דעת האב תחילה מיודעיו ומריעיו דאם שמו דעתו היה עולה בסך שנדר לה ואם שמו דעתו ולא עלה בסך שנדר לה אז יכתוב הרב ז"ל דאם יש קנין מתחייב ואם לא יש קנין תאמר לו או כנוס או פטור אכן נראה דהריב"ש סבר לה מר כדעת ר"ח וסיעתו דהא דשמין באב דוקא לגרוע מן העישור אבל לא להוסיף על העישור וא"כ מאחר שממונו נאבד מה ישומו דעתו והיכן יגיע מה שנדר לה אביה ומשו"ה קא פסיק ותני הריב"ש ז"ל דאם יש קנין אע"פי שאין שמין דעת האב כ"א לגרוע מן העישור מ"מ ע"י חיוב מתחייב אבל אם לא יש קנין ובאנו לחייבו מכח מה שנדר לה אין אנו אומרים כיון שמצינו לו לאב גילוי דעת שכך רצונו ליתן אין לך אומד גדול מזה ז"א דהאומד לא מהני אלא לגרוע מן העישור אבל לא להוסיף על העישור וא"כ אנן בדידן