ויוסף אברהם רט

השוק ובחזרתי לפה אר"ץ שאלתי את פי מהר"ש הנז' אמאי לא התיר להם בכה"ג ככל אשר דברנו והשיב כי הן אמת כי יש מקום להתיר אכן אנו חוששין כיון שהיא עיר קטנה ואנשים בה מעט שהם חמשים בעלי בתים מ"מ ולאו בכל עת משתכח שם צורבא מרבנן א"כ באורך הזמן ישתכח הדבר ולא יעשו חיבור כנז"ל ולפק"ד נראה כי אין לחוש לזה דכיון שהיא דבר חמור והבא על הנדה בכרת וגם רואין שמרן אסר ענין הנעורא שהיא שאובה ודאי שיעשו הדבר כתיקונו ויותר נזהרין לתקן הדבר ככל אשר דברנו בדבר שאין בו חסרון כיס וכבר מצינו להריב"ש סי' קכ"ה שנסתפק במקוה שנחסר בימות הקיץ אם מותר להמשיך להשלים מ' סאה שלא יהיו בנות ישראל פרוצות לטבול בנהר או יש לחוש בזה שלא יבואו להתיר שאובה כולה והשיב שטוב להמשיך מים למקוה כל שיש בו רוב מים כשרים ואין לנו לגזור מעצמינו יותר ממה שגזרו חכמים ואפילו כשאינן בני תורה עי"ש. אוף אנן נמי בנדון דידן אין לנו לגזור שמא ימלאו אותו בעת שאינו מחובר עם מי הנהר ואין לנו לגזור גזירות מעצמינו מה שלא גזרו חז"ל ובודאי שישראל הם כשרים ומזהירין את עצמם ואת בניהם אחריהם ומעתה צריכין אנו לדעת אם יקרא זה חיבור כיון שהמים מחוברין הם בחזרתן. עוד יש להסתפק בנדון דידן שהעין רואה בנעורא הנז' שנמשכין מלמעלה למטה כמו חוטין עבים ויורדין לנהר ונראה שחוטין אלו הם באים מעת שיתחיל הגלגל להתעקם ולהוריד מימיו לתוך הסילון ובעת שמתחיל להתעקם ועדין לא הגיע לאמצע הסילון שם המים אינם שופכין בכח אלא הם שותתין וקצתן יורדין לסילון וקצתן חוזרין לנהר ויורדין משם כמו חוטין עבים מלמעלה למטה וזה דבר תמידי לא יפסק לעולם ויש להסתפק אם ניצוק כזה יקרא חיבור עם מי הנהר. עוד יש תקנה ונקל היא לעשותה שינקבו הסילון שבו נשפכין המים בכונס משקה סמוך לכותל שהגלגל קבוע בו והמים שותתין על גבי הכותל הנז' עם הגיעם לנהר אם גם בכגון זה נקרא ניצוק או לא ויבוא שכמ"ה

תשובה הנה לספק הראשון יש לפשוט אותו מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' מקואות ה"ז וז"ל מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן שאין הסילונות פוסלין את המקוה ומניח