ויוסף אברהם רז

הוא מוחזק אכן בנדון דידן כבר כתבנו דתחילה קנה חצי החצר משותפו שאין לבן שום שייכות בו ונעשה עי"ז שהוא ן' מיצר ואחר זה קנה מאביו של בן וכבר זכה בו ובזה כ"ע מודים ולא נסתפק הרי"ף והש"ך אלא דוקא אם מכר לבנו ובא ן' מיצר לסלקו ובהא פשיטא ליה להרי"ף דכיון שמכר לבנו אין לך טוב וישר יותר מזה והש"ך לא ראה תשובות הרי"ף כי אפשר שבימיו עדין לא נדפסו שיטות ר"ב למציעא ולכן נסתפק בדבר

גם בנ"ד ששהה הבן שלשה ימים ולא תבע ללוקח איבד את זכותו עם הלוקח ומצינו למרן בסי' קע"ה סל"ב שכתב וז"ל אם שהה המצרן שיעור שילך ויביא מעות ויתבענו בדין ולא תבעו איבד זכותו ודוקא משעה שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק הלוקח בקרקע אבל אם לקחה בצינעא לא איבד זכותו עד שיתפרסם וישהה אח"ך מלתובעו בדין ע"כ. הרי להדיא דכל שנתפרסם המכר לבני העיר ולא עשו המכר בצינעא ועשה המוכר קנין בכסף ובשטר וקנו. מידו ומיד אשתו ושהה שיעור שיביא המעות ולא בא איבד זכותו וכ"ש אחר שלשה ימים שבא לתבוע מצרנותו גם הרשב"א כתב בתשו' הביאו מרן שכל שמכר בשטר ובעדים כדמכרי אינשי וכו' עדים מפקי לקלא: נאום זעירא דבריין אברהם דיין ס"ט סימן ט"ז

שאלה עיר אנטוכיא יע"א היא יושבת על שפת הנהר הנקרא אל עאני ויש בנהר גלגלים הנקראים נעורא וקבועים בהם כלי עץ קטנים ומתגלגל הגלגל ודולה מן הנהר ושופך תוך סילון עץ ארוך ומשם יורד לבריכה גדולה והיא רחוקה מן הנהר כט"ו אמה ומשם המים מתחלקין מהם לאמביטי של מרחץ ומהם לבריכה שבתוך חצר המרחץ וממנה שולחין למקוה של טבילה כשממלאים אותו וטובלין במקוה ההוא נשי בני ישראל ומזה ח"י שנים בא לשם הרב הכולל כמה"ר שמואל דוויך הכהן נר"ו איש וביתו והיה כראותו ענין זה המקוה תמה על הדבר איך נהגו עם בני ישראל לטבול במקוה כזה שהוא שאוב וכבר מצינו למרן ז"ל בס"סי ר"א בב"י וגם