ויוסף אברהם רו

להיות הדבר שהקרוב לא שמע במה שעשה קרובו

וחמו'תי ראיתי להרב ב"ח בתשו' סי' י"ג שנשאל במוכר לחתנו ושמעון שותפו בא לסלקו ובתחי' עלה בדעת עליון לומר כמש"ל בפי' קרוב היינו אפילו בנו והביא סמוכות לזה ואחר זה חזר בו וכתב דהא דכתבו רוב הגאונים דהמצרן קודם לקרוב ואפילו קנה הקרוב המצרן מסלקו אינו אלא דודו או בן דודו ולא בנו ובתו והשתא יהיו חלוקין כל אלו הגאונים אמהר"ם שכתב דאפילו בנו ובתו שכבר קנו המצרן מוציא מידן וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין להוציא מיד הלוקח שנקרא מוחזק עי"ש. ונמצא לפי דבריו דבנדון דידן כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין להוציא מיד המוחזק ונראה דבנ"ד אף הגאונים שהביא הב"ח יודו דלא כתבו אלא היכא שכבר מכר המוכר ובא המצרן להוציא מיד בנו וחתנו אבל היכא דמכר לן' המיצר ובא בנו להוציא מידו ודאי דאין כח ביד הבן להוציא מיד המצרן מה שכבר מכר לו כיון דהלוקח הוא מוחזק היאך יכול להוציא מידו מאחר דלא מצינו להדיא שכתבו הפוסקים להדיא דהבן הוא ן' מיצר ויכול להוציא מיד הלוקח

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממ"ש הש"ך סי' קע"ה סק"ל וז"ל צ"ע לדינא באחד שמכר קרקע שלו לבנו ובא בעל המיצר לסלקו אם יכול לסלקו דהבן יכול לומר דזהו יותר טוב וישר שאני מחזיק אחוזת אבותי ולזה הדעת נוטה ולכאורה צ"ע עכ"ל. מדבריו אלה נראה דאם היה הענין בהיפך שמכר תחילה לן' מיצר ובא הבן לסלקו ודאי שאין הבן יכול לסלקו וזה אפילו לגבי בעלים הראשונים עצמן וכך כתב הרמ"ך הובאו דבריו בש"מ על דף ק"ח דף ר"י ע"ג ולפי דברי הרי"ף שהבאתי לעיל נראה דספיקו של הש"ך הוא עצמו ספיקו של הרי"ף ואם הש"ך ספוקי מספקא ליה הרי"ף מפשט פשיטא ליה שאין ן' המיצר יכול לסלק לבן וכן נראה ג"כ מדברי מרן שבסי' קע"ה שבסל"ז שכתב מכרה למי שקנאה הוא ממנו אין המצרן יכול לסלקו כיון שכבר מכרה לו וה"ה אם מכרה לבן אותו שקנאה ממנו שאין המצרן יכול לסלקו ע"כ. מדברים אלו נראה שדוקא לפי שכבר עבר ומכר לבן אבל הא פשיטא שאם מכר לן' מיצר תחילה שאין הבן יכול לסלקו ועכ"פ מדברי מרן נראה שהבן ולוקח שאינו מצרן יכול הבן לסלקו ודוקא אם עדין לא מכר אלא שנגמר המקח אבל אם עבר ומכר ללוקח ונשבע לו במחלוקת הוא שנוי והלוקח