ויוסף אברהם רה

והנה בנ"ד הלוקח קנה תחילה משמעון חצי החצר והבתים הנז' כדת וכהלכה ובחלק זה אין לו שום שייכות חנוך בן ראובן ואח"ז חזר וקנה חלק השני מראובן וכיון שקנה תחילה משמעון א"כ הו"ל ן' מיצר לגבי ראובן ולדעת הגה"מ והראנ"ח בודאי דקנה הלוקח ואף לדעת הרב מגן שאול וחנ"ד בנדון זה יודו דכל נדונם היה כשעומד הבן ון' מיצר ביחד ועל אופן זה כתבו דהבן קודם אבל אם קדם ן' המיצר וקנה אף הם יודו דקנה ן' מיצר וא"כ בנ"ד שקנה תחילה משמעון א"כ נעשה הלוקח ן' מיצר וזכה במה שקנה מראובן אכן לדעת הרב פני אהרן בנדון דידן אפילו הוא ן' מיצר הבן יכול לסלקו אכן לפי האמור הוא יחיד בסברתו ואפי' היה הבן מוחזק אין יכול לומר קי"ל כהרב פני אהרן כ"ש שבנדון דידן הלוקח הוא מוחזק כמש"ל משם מרן ואף שהוא ז"ל דקדק כן מדברי הרי"ף כבר כתבנו לעיל שאין האמת כן שבנדון הרי"ף הבן קנה ובן הבן יכול להוציא ממנו ועל אופן זה כתב יציבא בארעא וכו' אבל אה"נ דאם ן' המיצר קדם וקנה גם הוא יודה שזכה במקחו

אכן עדין יש מקום לדקדק מדברי מרן דהבן שאני ויכול לסלק לן' המיצר והוא מדכתב בסי' קע"ה דאפילו היה הלוקח קרוב ון' מיצר רחוק המצרן קודם ומדבריו אלה נראה דדוקא שאר קורבה אבל בנו לא בא בסוג זה דאלת"ה הו"ל למרן ז"ל למינקט ואפילו בנו ומינה משמע דכ"ש שאר קרובים ומדלא נקט הכי ש"מ דדוקא שאר קרובים אבל בנו קודם לכל אדם אך נראה שאין זה דקדוק דמאי דנקט סתם קרוב ולא אמר בנו לפי שבנו רחוק המציאות שאביו ימכור קרקע שלו ולא ישמע בנו ועוד דהא כתיב כרחם אב על בנים ובודאי אילו היה יודע שבנו יעלה בידו לקנות קרקעו היה מגיד לו ואיך אפשר שימכור לאחרים ויניח בנו ועוד דסתמא בנו ידע בדבר הזה שאביו מוכר חצרו אלא שעכשיו שעשה עצמו כאילו לא ידע ודאי דיש ערמה בדבר דאביו נתחרט על המכר אכן כפי הדין אינו יכול לחזור בו שכבר מכר בכסף ובשטר ובחזקה ולכן מניח בנו באמצע שיטעון שהוא ן' מיצר כדי שיחזור בו מהמכר כמו בנ"ד שידוע שבתחילה נתחרט ולא יכול לחזור בו ואח"ז בא בנו וטען שהוא ן' מיצר כדי שע"י זה יחזור בו מהמכר ולכן מרן ז"ל לא נקט אפילו בנו כי בנו רחוק הדבר שלא ישמע במה שעשה אביו במכירת החצר ולא נודע לו דבר זה ולכן נקט סתם קרוב שאפשר