ויוסף אברהם רג

ובאו שניהם כאחד לקנות דודאי קרוב קודם אבל היכא שכבר נשבע אין לו לחוש כלל לעצה טובה וא"כ בנ"ד שהיא עצה טובה אין לו לבן ראובן הנז' לדחוק לקונים כלל מאחר שכבר אביו נשבע להם ועוד למדנו מדבריו לנ"ד דפי' קרוב לאו דוקא אח ושאר קרובים אלא אפילו לגבי בנו נקרא קרוב ואין חייב למכור לאביו אלא דוקא אם באו שניהם כאחד אבל אם כבר מכר ונשבע אפילו הוא אביו ובנו זוכה האחר שכבר נשבע לו

וחזי הוית להרב פני אהרן בח"מ סי' כ"א שכתב בראובן שמוכר ביתו ושמעון בנו רוצה לקנותה ולוי בן המיצר טוען שהוא רוצה לקנותה ועתה לשאו'ל הגיעו אם שמעון בנו קודם או לוי המצרן קודם אפילו לגבי בנו ונדון זה עצמו נשאל בו הרב חנן דוד הובא בספר בני יצחק דף פ"ו ע"ד וגם הרב מגן שאול ז"ל סי' ד' ושלשתן הביאו ראיה מתשו' הרי"ף הובא בש"מ על דף ק"ח שכתב בדף ר"י ע"ג וששאלת יעקב היו לו ג' בנים ראובן שמעון לוי ויש לו דירה גדולה ונתן ממנה בית אחת לשמעון בנו ונתן שמעון הבית לבתו ונישאת לחנוך והוציאה לו הבית בנדוניא ומתה הבת ונשאר הבית לחנוך ויעקב אח"ז נתן שאר הדירה לבני ראובן ולבני לוי בניו ובשטר המתנה כתוב איך נתתי וכו' וקבלת אחריות וטוען חנוך לי משפט בן המיצר וכו'. תשובה טענה זו שטוען חנוך על בניו של נותן היא טענה גרועה ובטלה ועל כיוצא בזה נאמר יציבא בארעא וכו' וזה שהעיקר בדין בן המיצר הוא משום ועשית הטוב והישר ואיזה דרך הישר והטוב להשאיר הקרקע ביד בעליו הזוכים בו מצד אביהם או להוציאם ממנו ולתתו לזולתו אין בקדקוד מי שיעלה בדעתו דבר זה מוח להבחין בין טוב לרע ואין בזה ועשית הישר והטוב וכו'. ועוד שאין דנין בן מיצר אלא במי שעמד בעת המכר לטעון דין בן המיצר אבל מי שנשתהא ולא תבע בזמנו אין דנין לו דין בן המיצר עי"ש. מדבריו אלה נראה דהבן קודם לן המיצר והנה הרב חנן דוד והרב מגן שאול לא ביארו את דבריהם אם כבר מכר לבן מיצר אם הבן יכול לסלקו כי בנדון דידהו לא נשאלו אלא אם באו שניהם יחד בן המיצר והבן ועל נדון זה כתבו דהבן קודם אכן הרב פני אהרן ביאר דבריו להדיא דאפילו קדם בן המיצר וקנה שהבן מצי לסלקו ודקדק זה מדברי הרי"ף מהטעם שכתב שנראה מדבריו דאפילו קדם המצרן וקנה דהבן קודם ומצי לסלקו עי"ש. ולפקד"ן דהמדקדק