ויוסף אברהם רב

הגיעה אם יוכל להחזיר המכר מלוי ויהודה וליקח אותם לעצמו והוא קודם לכל אדם או לא ויבוא שכמ"ה

תשובה כתב רבינו בע"הט סי' קע"ה ופסקו מרן ז"ל ואפילו היה הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר ובן מיצר ע"ה ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק את הלוקח עי"ש. וצריך לדעת דהאי קרוב במאי מיירי אי אפילו בנו דינא הכי או דילמא דוקא בשאר קרובים אבל הבן קודם לשאר כל אדם ונראה דמדסתם מרן ולא חילק דדוקא בשאר קרובים אבל אם הוא בנו קודם לשאר כל אדם ואפילו לגבי המצרן נראה מזה דליכא לפלוגי בהכי וכן מצאתי בהג"מ לס' קנין סי' ל"ב שכן כתב וז"ל שאלת אם יכול ראובן ליתן לבנו או לחתנו שוה יו"ד זקוקים בקרקע ששוה ק"ס זקוקים ושוב מוכר להם שאר הקרקע אם יכולין לסלק המצרנין מכח המתנה נראה לי אם לא מכר השאר יותר כ"כ כדי מה שנתן להם ומכר להם אז נעשו שותפין ועדיפי מן המצרנין אבל אם מכר להם השאר ביותר והבליע אותם יו"ד זקוקים שנתן להם אערומי קא מערים כדאמרינן גבי גרויא וכו' עי"ש. מדבריו אלה נראה שהבן הוא שוה לשאר אדם ואין לו עדיפות על שאר אדם ובעל המיצר קודם לו. ומינה בנ"ד דלא יש בן המיצר אלא שאחרים קדמו וקנו כדין אין הבן מסלק שהרי השוה בנו לחתנו ולא יש לבן עדיפות וכן מצאתי להראנ"ח ח"ב סי' ק"ב שכתב בראובן שהתפשר עם שמעון שימכור לו ביתו ונשבע לו על זה ויעקב אבי ראובן הוא שוכר הבית של בנו ומעכב עליו מלמכור הבית לשמעון וטוען שהוא קודם בקניית הבית אם מצד היותו קרוב לראובן שהוא אביו והשיב שאין לו ליעקב לבטל המכר במקום שכבר מכר ונשבע וכתב שם דמדברי הגמ' נראה דאם היה אחד קרוב ואחד רחוק דהקרוב קודם מדקאמר קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן וקרוב איבעיא להו איזה קודם ופשטו טוב שכן קרוב מאח רחוק משמע דאי לאו ת"ח ושכן קרוב קודם לגבי אחר מ"מ כבר כתב רש"י שזו אינו אלא להשיאו עצה ודרך טוב למוכר וכ"נ מדברי הרמב"ם בה' שכנים ופשיטא ודאי שאין כח לעצה טובה זו לפטור את ראובן מדין שבועה ובמקום שבועה אין לו לראובן לחוש כלל לעצה טובה ואפילו במקום דינא דבר מצרא יש לדון כזה עי"ש. מדבריו אלה נראה תרתי לנ"ד חדא דבמקום שהוא קרוב ועמו רחוק