ויוסף אברהם רא

ועכ"פ נמצינו למידין לפי האמור דלדעת הב"ח עצמו אפילו לכתחילה אין צריך מלת זכי ולדעתו כדעת הרי"ף ומרן דהא דצריך לכתוב זכי היינו לכתחילה אבל בדיעבד אם דילג מלת זכי אין נפסל השטר בהכי וגם הסמ"ע כתב בדרישה שאין צריך לכתוב זכי כלל ואפשר דאף נמי רש"ל שנתקשה בדברי הטור היינו לפי שדילג הטור מלת זכי בנוסח ההרשאה שהיא לכתחילה אבל בדיעבד אם דילג זכי אפשר דגם הוא יודה דכשר ולא יטריח המורשה הבא ממקום רחוק להחזירו ריקם ודברי הרי"ף שפסלה היינו שהיה במקום קרוב ויכול לחזור ולשנותה לכתוב אחרת במקומה ואף אם נאמר שדעת מרן שהיא פסולה לגמרי לפי שאין כתוב בה זכי וכמו שהבין כן הרב הסמ"ע בדרישה היינו לפי שלא היה כתוב שם אג"ק אבל במקום שיש אג"ק וגם כתוב וכל מאי דמתענית וכו' אפילו לא היה כתוב דון וזכי וכו' אג"ק לחוד יספיק וכמ"ש מרן בבד"ה וכאמור לעיל ואיך שיהיה הב"ד אשר בנ"ד שהחזירו המורשה ריקם לפי שלא היה כתוב דון וזכי וכו' לאו שפיר עבוד דעכ"פ היה להם להעמיד הנתבע עם המורשה ויוציאו הגזילה מתחת ידו ותהי מופקדת ביד ב"ד עד שיחזור המורשה לעירו ויכתוב להם הרשאה כאשר תאוה נפשם וכשתגיע ההרשאה הטובה לידם ישלחו לו הממון אשר תחת ידם כי אז יצילו עשוק מיד עושקו דעכ"פ המורשה הזה אשר שלח ראובן הוא חתנו והוא מסייע שיש בו ממש משא"כ אם מרשה לאחרים מאותה העיר שאינם יודעים בצערו ובמה הוא והראיה שאחר שחזר חתנו לפה אר"ץ עבר זמן זמניהם ולא הרשה עוד לאחרים והגזילה היא עדין תחת ידו וכן לא יעשה בעם בני ישראל זוהי מה שהשיגה ידי יד כהה: כה דברי הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן ט"ו

שאלה ראובן ושמעון יש להם חזקת חצר ובתים שבתוכה ועמדו ומכרו אותה ללוי ויהודה בכסף ובשטר ואחר ג' ימים בא חנוך בן ראובן הנז' וטען כי הוא רוצה לקנות החצר והבתים הנז' מאביו הנז' כי הוא בן מיצר ואחר שיקנה מאביו חוזר וטוען על שמעון שהוא בן מיצר והן עתה חנוך הנז' נפשו לשאו'ל