ויוסף אברהם יט

בפועל. ונר' לפשוט ספק זה מדברי מהרשד"ם ח"מ סי' שי"ג שכתב דאע"פי שנחלקו הפוסקים אי אמדינן דעתיה דאב דוקא לגרוע מן העישור ויש מי שסובר דאפילו להוסיף על העישור וכתב הרא"ש ז' דאין להוציא מיד המוחזק נראה דוקא היכא דליכא אלא אומדן דעת או על הרוב גילוי מילתא כההיא דהשיא לראשונה אז אמרינן דאין להוציא מיד המוחזק דסוף סוף אנו המוציאים לא האב אחר דאיכא צד לומר דאין דעת האב לתת כ"כ דאפשר לראשונה היה דעתו כך ולשנייה לא דמהאי טעמא פליגי רבנן עליה דר"י וכו' אלא מדמהדר מתני' לאשמועינן רבותא אליבא דרבנן ולא אשמועינן אלא בהני משמע דהיכא דאמר בהדיא שיש לו ליתן לבתו כ"וך או שנדר לה כן ולא הספיק ליתן ומת יתנו לה לבת עי"ש. משמע דאם גילה דעתו באותה בת עצמה שכך רצונו ליתן לה הוא עדיף ממי שהשיא דאפשר דלראשונה נתן ולשנייה אין רצונו ליתן וא"כ בנ"ד נמי כיון שראינו לאב שקנה לה תכשיטין ובגדים וא"ל הרי אלו לבתי לנדונייתה אדרבה הוא עדיף ממי שהשיא בת בחייו דאפשר דלראשונה נתן ולשנייה אין דעתו ליתן ואף דכתב שם הרב וכ"ש בנ"ד שנטל קנין ושבועה לתת לה הסך הנז' כששדכה גם כבר נתן ביד הארוס הסך הנז' וקנה משאר מעות כ"כ תכשיטין עי"ש. נראה מדבריו אלה דוקא לפי שפסק לה וגם נשבע על כך אבל אם לא היה עסק שבועה ביניהם אין לה ליקח כלום י"ל דלאו בדוקא נקט וגם מאי דנקט ונדר לה לאו בדוקא שהרי כתב להדיא משמע דהיכא דאמר בהדיא שיש לו ליתן לבתו כ"וך או שנדר לה כן ולא הספיק ליתן ומת יתנו לה משמע דנדר ואמירה שוו בשיעורייהו

ועוד דהרואה יראה דעיקר ראייתו היא דדוקא היכא דאיכא אומדנא או גילוי מילתא כההיא דהשיא בת בחייו אין להוציא מיד המוחזק אבל היכא שאמר בפי' שכך רצונו ליתן ודאי הוא שנותנים לה וא"כ בנ"ד שאמר לה בפי' הרי אלו לנדונייתך ודאי דזכתה בהם מאותו עת ועדיפא ממי שנדר ולא עשה מעשה בפועל

והנה לכאורה דברי מהרשד"ם סתראי נינהו שהרי שם בסי' של"ג כתב על אב שפסק לבתו בעת השידוכין כ"וך ומת האב והניח בנות נשואות ושאינן נשואות וכתב שם הרב דאפילו היה שם קנין לא זכתה הבת עי"ש הרי אפילו היה שם קנין לא זכתה הבת במה שפסק לה אביה וא"כ איך פסק בסי' שי"ג דאפילו בפסקא