ויוסף אברהם קצט

ועוד קשה דלמה בס"ד כתב המרשה את חבירו כנראה שעדין לא דיבר בדיני הרשאה וכמ"ש הוא עצמו בדרישה אכן נראה לומר דמרן הדר ביה ממ"ש בב"י דבהרשאה גמורה אם מת המרשה ונתן לו הנתבע ונאבד חייב אלא ס"ל כדברי האז"ג והביא דבריו מהרי"ט בס' שארית יהודה וז"ל דחשו חכמים דילמא שכיב המרשה עד שלא יגבה השליח מיד הנתבע ונפלי נכסי קמי יתמי בעוד שהם בידו ואם יאנסו או יאבדו בדרך יאמרו היתומים אנן מנינו שליח כההיא דפ' הגוזל דאמר התקבלתי דר"א לאו כלום היא אלא זיל דליקנינהו ניהלך אג"ק במתנה גמורה. ומעתה אי מיית לית לן בה ואכתי לא תיקנו זיל ודון וכו' באו נהרדעי ותקנו אפי' בלא אגב עי"ש. מדבריו אלה נר' דבתחילה היו מקנין אג"ק לחוד ואח"ז באו נהרדעי ותקנו אפילו בלא אג"ק לפי שראו שלאו כל אדם יש לו קרקע ואם יסמוך על ד"א קרקע שיש לו בא"י כבר כתב הרמב"ם פ"ג מה' שלוחין ה"ז שדברים אלו קלים ורעועים הם

ולכן מרן פסק לתרוויהו ובס"א מיירי בשליח שעושה לפני עדים ובזה חיישינן שמא ימות ומשו"ה הצריך לקנות אג"ק ולזה מרן ז"ל את מקורה הערה מההיא דר' אבא שאמרו ואלא מאי תקנתא ניקנינהו אג"ק וכו' ומה שקורא אותה הרשאה לפי שבאמת הא דהקנה אותם לו אג"ק לאו להקנאה גמורה איכוון אלא להרשות וההיא דס"ד מיירי בהרשאה דדון וזכי בלא אג"ק גם הרב מהרי"ט בספר שארית יהודה כתב דדברי הטור בהקנאה גמורה בלא דון וזכי ולאו בכלל אורכתא היא ומשו"ה בס"ד התחיל המרשה את חבירו וכ"כ בפרישה וכמש"ל וא"כ נמצא לפי האמור אם הקנה לו הממון אג"ק ולא כתב דון וזכי כ"ש שיועיל במקום דון וזכי וכו' ובלבד שיכתוב לו וכל מאי דמתענית וכו' כדי שלא יחזיק בנכסים וא"כ בנ"ד שכתוב בהם אג"ק יספיק ואין צריך לזכי וכ"כ הרב החבי"ב בתשו' הנז"ל דהא דכותבין אג"ק בהרשאה שכתוב בה דון וזכי וכו' לפי שהרשאות שלנו הם כוללות בין למלוה ובין לפקדון מעות ובין מטלטלין ופקדון מעות לא מהני בהו הרשאה אם לא בקנין אג"ק כמ"ש הרמב"ם עי"ש. א"כ נר' מדבריו דאג"ק יועיל למעות וכ"ש שיועיל לגבי מטלטלין וכו' וכת' בהג"הט אות כ"ח וז"ל ואפי' הרשה אותו אג"ק צריך לכתוב דון וכו' זולת אם הקנה לו המעות אג"ק שאז אין צריך עי"ש: