ויוסף אברהם קצה

ואיך שיהיה למדנו מדברי הפ"וד דמה שנהגו לכתוב אג"ק גם עם זיל ודון וכו' כדי לצאת חשש כל הספיקות חשש מיתה וחשש שלא יחזיק לעצמו וא"כ אם כתב אג"ק לבד ולא חשש שמא יחזיק לעצמו כי הוא נאמן אצלו יפה אף נעים ולא יצטרך לזיל ודון וכו' כלל. וא"כ בנדון דידן שכתוב בהרשאה שהקנה לו בקנין אג"ק ודאי שמועיל יותר מזיל דון וכו' ויש להכריח עוד דבר זה מדברי מרן עצמו שהרי בס"א כתב ולפיכך עצה טובה ללווה או לנפקד שלא יתנו לשליח אלא אם כן בא בהרשאה שהקנה לו בקנין אג"ק ולמה כתב פה שיאמר גם כן זיל דון וכו' אלא ודאי נראה דכיון דהקנה לו אג"ק יספיק ואין צריך זיל דון וכו'. והרב גד"ת הקשה על דברי הרא"ש דס"ל דבמת נתבטלה ההרשאה היכי אמרי נהרדעי דאי כתב בה זיל דון וכו' לא מצי למימר לאו בעדד"א הא אכתי איכא למיחש שמא ימות ונתבטלה ההרשאה גם ה"ר יהונתן הקשה קושיא זו על דברי הש"ס הובאו דבריו בש"מ על דף ק"ד דאמאי באורכתא העשויה כתחז"ל דכתיב בה זיל דון וכו' אמאי לא חיישינן דילמא שכיב המרשה ונפלו זוזי קמי יתמי עי"ש. וכבר כתבנו משם הדרישה דלזה כיון רש"י וכתב דר"א זקן היה דמשמע דוקא גבי זקן יש לחוש דילמא שכיב אבל בשאר כל אדם לא חיישינן למיתה ועכ"פ למדנו מדברי ה"ר יהונתן והגד"ת דבזיל דון וכו' לחוד יספיק ואין צריך אג"ק וכ"ש אם כתב אג"ק ולא כתב דון וכו' שיועיל וכמ"ש מרן בס"א ומה שכתב בפרישה בדברי מרן דהכוונה שיקנה לו ג"כ אג"ק היינו לשופרא דשטרי שלא יעכבם לעצמו אבל הא ודאי אם כתב אג"ק לחוד שפיר דמי

והרב החבי"ב באות י"ד תירץ לקושית הגד"ת דס"ל להרא"ש דכי אמרי נהרדעי דאם לא כתב כן יכול לומר לאו בעדד"א היינו כשהקנה לו אג"ק כדינו ולפ"ז יסבור הרא"ש דצריך להקנותם באג"ק כדי להוציא מיד המוחזק ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו דלפי דבריו נהרדעי פליגי אתקנה ראשונה דהא בתחילה היו מקנין אג"ק ובאו נהרדעי ואמרו דלא סגי בהכי אלא שיאמר עוד דין וזכי וכו' ואיך אפשר דבר זה כי לא נזכר בדבריהם כלום אג"ק ועוד כי לא מצאנו בשום פוסק שיאמר דנהרדעי פליגי על תקנה ראשונה ועוד כיון שהקנה לו הממון אג"ק היאך יכול עוד לומר למורשה לאו בעדד"א ואי דצריכין אנו לההיא דנהרדעי משום