ויוסף אברהם קצד

לה מציאות על הרוב כ"א באיש זקן וחולה

ולכאורה קשה דמה הוקשה לו ממה שנהגו לכתוב בהרשאה אג"ק וג"כ לכתוב זיל דון וכו' דההיא דר"פ הקנאה גמורה היתה אבל ההיא דנוהגין לכתוב אג"ק היינו שהוא מרשה אותו באג"ק ולא דמי לההיא דר"פ. אכן נראה פשוט דסבר לה מר דאף שכותב הקניתי לו ד"א קרקע ואגבן מניתיו והרשיתיו להקנאה גמורה איכוון ואילו רצה להחזיק בהם היה יכול אילולי שכתב וכל מאי דמתעני לך מן דינא עלי הדר דמינה משמע דשליח שויה וכבר כתבנו לעיל משם הרי"ף שנוהגין לכתוב בהרשאה הקניתי לו ד"א קרקע בחצרי ואגבן מניתיו וכ"כ בעל העיטור בנוסח ההרשאה יהיבנא ליה ד"א קרקע ואגבן אורכתיה וכו' וכ"כ בע"הת בשער נ' ח"ד ה"ז משם הראב"י וכן העתיק הרב בנימין זאב בסימן נ"ב ומהרש"ל בפ' מרובה סי' י"ו וכ"כ הרב החב"יב. ויש לנו לדעת דמה היא הכוונה בנוסח זה דבשלמא הקניתי לו ד"א קרקע שפיר כדי שלא יאמר לו לאו בעדד"א אבל הקניתי לו והרשיתיו אין לה משמעות ונראה דפי' והרשיתיו היינו שהוא נותן לו במתנה רשותו וכחו שיש לו באותו ממון ונותן אותו למורשה שלו ומשליטו עליו וכ"כ הרב בנימין זאב בנוסח ההרשאה נתתי רשותי להר"פ הנז' הרי משמע דפי' הרשיתיו נתתי לו רשותי וא"כ יועיל לשון זה אם מת המרשה

ורבינו בע"הט כתב משם הרא"ש דבמת המרשה אין לו תקנה כ"א כשיקנה לו אג"ק כי אז שלו הוא לגמרי וקשה דא"כ מה הועילו נהרדעי במה שתקנו זיל דון וכו' כיון דאפי' כתב הכי עדין יש לחוש שמא ימות המרשה ולמה לא הניחו תקנה ראשונה במקומה שהיא אג"ק ונראה דלפי תקנה הא' באג"ק זוכה המורשה בממון לגמרי ולאו בכל שעתא ימצא לו איש נאמן כר"פ שיחזיר לו הממון ושמא יתפשם לעצמו משו"ה תקנו נהרדעי זיל דון וכו' וכל מאי דמתעני לך מן דינא וכ"ת יתקנו אג"ק וכל מאי דמתענית וכו' הא ל"ק דאם כותב לו אג"ק לא יבוא הלשון בטוב וכל מאי דמתענית וכו' ודוחק. ונראה עוד לומר דמה שתקנו נהרדעי זיל דון וכו' הוא כמ"ש המרדכי דבתחילה היו מקנין אג"ק באו נהרדעי ותקנו דאין צריך אג"ק אלא דון וזכי היא במקום אגב וא"כ ודאי סברי נהרדעי דשמא מת לא חיישינן אלא דוקא גבי זקן או חולה וגם כי לאו כל אדם יש לו ד"א קרקע שיקנה לו על גבה משו"ה בחרו זיל דון: