ויוסף אברהם קצב

בתחילה היו מקנים אג"ק ואם ירצה המורשה להחזיק בהם היה יכול ולכן עמדו ותקנו זיל דון וכו' וא"כ נראה מדבריהם דכל עיקר תקנת נהרדעי כדי להקל הדבר מעליהם שלא יצטרכו לאג"ק אבל לא עקרו תקנה ראשונה ממקומה וא"כ אם יבוא אדם ויאמר אני רוצה בתיקון הראשון באג"ק ודאי שזה יספיק לו לגמרי בלא דון וזכי וכו' כלל כי נהדדעי לא אמרו אלא שאינו צריך לפי שאין כל אדם יש לו קרקע אבל ודאי שאג"ק לחוד יספיק או הרשאה דון וזכי וכו' וכבר כתבנו לעיל משם הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה ר"ב בש"מ דהקנאה אג"ק והרשאה דכתב בה זיל דון וכו' תרי מילי נינהו ובחדא מנייהו סגי או הרשאה אג"ק או הרשאה דזיל דון וכו' וליכא למיחש בהו למיתה וכ"ש שלא יכול לומר לאו בעדד"א ומרן ז"ל בש"הט סי' קכ"ב ס"א כתב לפיכך עצה טובה ללוה או לנפקד שלא יתנו לשליח אלא א"כ בא בהרשאה שהקנה לו אג"ק מה שיש לו אצל פ' ובס"ד כתב המרשה את חבירו להוציא שלו מיד המחזיק בו צריך ליקח לו בקנין שהרשהו וצריך לכתוב זיל דון וכו' אכן לא ידענו אם צריך לכתוב אג"ק או אג"ק לחוד יספיק ואם נאמר דצריך לשתיהן א"כ הו"ל לעיל בס"א כשהזכיר שצריך להקנות אג"ק יאמר וגם יכתוב זיל דון וכו' ולמה המתין עד ס"ד ועוד היאך יחלוק מרן על המרדכי והא"ז והרשב"א שמדברי כולם נשמע דנהרדעי באו ואמרו שאין צריך אג"ק אלא דון וכו' לחוד יספיק. אכן נראה פשוט דכוונת מרן לומר דבאג"ק לחור יספיק והיא מ"ש בס"א ובס"ד פי' ההיא דנהרדעי וכ"כ בב"י שהבאתי דבריו לעיל דלהרשות על המעות צריך אג"ק אבל להרשות סגי בק"ס וזיל ודון וכו' וכמו שפי' דבריו לעיל וכן כתב בפרישה בס"ח דעד הנה איירי רבינו בדין שליחות ששולח ללוה או לנפקד שאיירי ממנו בגמ' בפ' הגוזל ובפוסקים ועכשיו בא לכתוב דין הרשאה וכו' וממנו איירי נהרדעי בפ' מרובה משום הכי התחיל מחדש לכתוב דין המרשה וכו' וכן ראיתי ג"כ למהרי"ט הנז' שהבין בדברי הטור במ"ש לפיכך עצה טובה וכו' דמיירי בהקנאה. גמורה בלא זיל דון וכו' וכן נראה מדברי הב"ח בס"ג שכתב אגב אורחיה דבדברי הטור הראשונים שכתב סתם הרשאה שכותבין בה זיל ודון וכו' ומשמע דלית בה אלא קנין גרידא בלא אג"ק והיינו אורכתא דפ' מרובה ואע"ג דעכשיו נהגו בכל הרשאה לכתוב בה גם אג"ק מ"מ בתלמוד ובפוסקים הרשאה לחוד ואג"ק לחוד ורבינו